לא משוייך לי. לא משוייך בכלל.
מתנהל בעולם כמי שלא רוצה להשתייך לאף גורם פרט לעצמו.. ועדיין.
כשהוא נוכח הוא הכי נוכח. הוא מסקרן אותי. הוא מוציא ממני צדדים שישנו כבר שנים. הוא הוא. ..ובאותה השניה, באותו הרגע, אני לא רוצה עוד שום דבר אחר. אז הוא מקבל רשות. הוא מלקק את כל מה שלכלך. ואז הולך. ואני אני. אני לא כואבת ואני לא כועסת. אני מאפשרת להוויה השמימית הזו פשוט להתקיים לצידי. וכשמגיעה המחשבה אני חובטת בה עמוק פנימה או החוצה או לצד. העיקר לא להתמודד. גם אני זקוקה לעוד לפעמים. במיוחד אחריי כל השנים האלו. במיוחד בתקופת הפריחה. במיוחד כי התעוררתי. במיוחד כי מגיע לי. במיוחד.. ואז אני נזכרת שביקש שאסתכל לפחד בעיניים. ואז אני רוצה שיחזור ולא ילך. אבל הוא ציפור דרור. ואני. אני אמא לשניים. אז אני נהנת ממה שיש וקצת מאפשרת לעצמי אסקיפיזם בשקל וחצי.
ואז אני נזכרת שזו כולה הפעם השניה שנפגשנו והוא זה הוא.
אני זו אני.
מעניין אותי אם אתה קורא את מה שאני כותבת.
הנה, עוד קו שנחצה.
