סה"כ צעצוע.

שאכתוב עליך בלוג. שאכתוב על הערב שהיה. אמרתי, זה לא bdsm, לא קשור, ביקשת שוב.

כל כך רציתי שתבוא לישון איתי. לא סתם כי הרגיש לבד. לא סתם כי כאב. כי זה היה נכון. כי אתה הרגשת נכון. כי היה ערב fucking מדהים. היו לי כמה לילות טובים מאז הכמעט שחרור. לא היה כזה.  הייתה את $%&&%$ שממש קירבה אותי. שהרגשתי כמעט. ואז היא הפקירה אותי. נתנה לאיש זר לעשות כל מה שרק רצה בגופה השיכורה והדוחה שלי. פשוט כי הרגישה שלא קיבלה מספיק צומי. הגוף והנפש שלי הושחתו כבר כל כך הרבה פעמים במהלך השנים. מה זו עוד פעם. ואז ראיתי אותך. אתה לא בדיוק ונילי אבל בטוח לא נשלט/שולט. התמונה היממה אותי. כמעט לא קורה שאני פונה למישהו בכלוב. אלייך פניתי. כן. אתה מיוחד. הייתה שיחה קלילה וטובה ולמחרת נפגשנו. קיבלת אותי בהכלה מלאה עם כל הצחנה, הפיזיולוגית והרגשית.נתת לי להרגיש. התחלנו במקום אחד, עברנו לאחר, המשכנו לשלישי. זו לא אני. אני גריאטרית. אני אוהבת בית. היה לי טוב. ממש טוב. לא הפסקנו לדבר, הכימיה הייתה פסיכית. הכרת את כולם בכל מקום. זה לא עשה רושם אבל לא הפריע. מאוד אדיב. מאוד נדיב. צחקת על הארנק העמוק. אתה מיוחד. היה לי כל כך נכון. התמסרתי. רגשית החומות שלי כל כך מסועפות כבר. מגוננות על הציפור הכאובה הזו. הפצועה. נתת לי לנשום. להיות אני. לא יודעת למה. איפשרתי. ממש איפשרתי. הכל על השולחן והאכלתי אותך בכפית את כל החרא שלי. את כל המסכנות. לא היה נראה שזה עשה עליך רושם. לא היה נראה שהפריע. דאגת לי. אני מבינה. פעם, פעמיים שלוש, ארבע. אני ילדה גדולה. אתה רוצה שאלך? אני כל כך רציתי להשאר. כבר הרגשתי דיי. מעיקה. צודק. על מה ולמה? גם סדיסטית דפוקה, גם אפלטונית, עדיין לא גרושה, שרוטה בשלל צבעים. למה? על מה ולמה? צודק. עכשיו אתה רוצה עוד. מזוכיזם וונילי. סוג של.

אתה מיוחד. עובדה. הפרתי הבטחה. כתבתי עלייך. על הערב. ככה, בלי כפיות, בלי חיבוק. בלי המשך. 

לילה טוב ❤