שוחחנו מעט, עשה רושם של בעל ניסיון ורצון, בעיקר בתחום ה CBT.
הוא זרק את הזבל, נשאר בתחתונים, ארגן את הדברים שלו בפינה (היה צריך שלושה דיוקים כדי להצליח) סיפר על בעיה רפואית והתיישב בעמדת מוצא.
הוא הגיע עם שקית של כל טוב, חבלי קשירה, מצבטים, מכשירי חישמול, אזיקים, מחבטים ועוד.. לאט לאט דיללנו את המארז לדברים פרקטים שעשו לי חשק.
חלק לא עבדו או היו עדינים מידיי, חלק היו קשורים לאנאלי למרות שהובהר שעד לגט לא אחדור ולא אתקרב לאזור.. ועדיין, לא כעסתי. היו יותר מידי פיתויים בסביבה. הוא נראה ממש רגוע, אפילו מעט אפטי, קיבל תדרוך ברור והתחלנו.
חלק מהדברים נוסו עליי קודם כשהוא עם גבו אליי, חלק בוטלו או הוחלפו דיי במידיות.
.
לא ראיתי את חגורת הצניעות, עדיין.. מתחת לתחתונים והכל, אבל שנינו ידענו שהיא שם. המצבטים והוואקום לפטמות היו עדינים מידיי והוחלפו באטבי כביסה קשים. אחד על כל אשך, אחד על כל פיטמה ואחד על כל שריר חיבור בין הצוואר לכתף.
הבאתי כוס מים קרים עם קש והתחלנו..
.
העטיפה הייתה מכאנית מעט, לא כמו שהורגלתי אבל עדיין, נעימה. כשהגענו לפנים הייתי צריכה להאט את הסיבובים שלו שוב ושוב כדי שלא יחנוק את עצמו, קרעתי פתחים יפים למעבר נשימה.
הפסקנו מעט עד שהסחרחורת עברה.
בשלב מסויים נראה שהבין וביקש להפסיק. הבהרתי כי יאלץ ללכת. הוסכם. קרעתי פתחים בחלל החזה והידיים והנחתי אותו להשתחרר ולאן עליו לזרוק את הניילון שבוזבז.
הוא שאל שוב אם ללכת, התלבש.
מניחה שגם הוריד את הכלובון, אסף את חפציו ויצא.
השאיר אחריו את הניילון והבושם.
ריח נפלא..
מקווה שאתה בטוב קטני. תאותת ששרדת את הלילה.
#מומיפיקציה_לא_לכל_אחד.
