אנחנו מכירים כבר תקופה.
שלום מנומס במזדרונות, חיוך קל.. לא מעבר לזה.
אני שמתי לב אליו ממזמן אבל בקטע הוונילי, הוא לא. אבל בכלל לא.
הוא פנה אליי בסגולות וזה התגלגל טבעי ונכון. אני לא הטיפוס הוירטואלי אבל התמונות שלו הטריפו אותי וגרמו לי לפורקן כפול. גם לו.. כל עוד האשליה התקיימה. מההתחלה הבהרתי לו שאנחנו מכירים, חשבתי לשמור על גחלת הפנטזיה.. הוא לא ידע מי אני וסיפק לי תמונה נוספת. יש משהו ברצפת השירותים...
נפגשנו ובשניה שהמבוכה ירדה היה לי ברור. אני לא הטעם שלו, הוא לא מסוגל לחשוב עליי אחרת. אז צביטה קטנה לאגו, חוסר נוחות ועברנו הלאה. הוא אכל המבורגר, היה מרוכז בכמות המלח ומקום הישיבה ואני? אני קמתי, העפתי אותו על הרצפה, כבלתי את הידיים והרגליים יחד כמו צאן סורר והתחלתי עם בדיקת הטרף, הריחות, הטעמים, הדופק, המבט.
הכל שוקלל היטב, נבחן באצילות לשלב הבא. הטרף נמצא ראוי למאכל, הלאה.. לשלב הבא!
הכל בראש שלי, זה לא קרה מעולם.
ז"א את ההמבורגר הוא באמת אכל. וזהו. לא קמתי ולא נעליים, לא הטעם שלו..
עבר יום, עברו יומיים וחברה לעבודה מתקשרת אליו.. רק למשמע השם, הקול... כולי נטרפת. מחזיקה את עצמי לא לרוץ לשירותים עם דחף להצצה בסגולות.
ממממממממ לא פאייר.
לפעמים הפנטזיה עדיפה על המציאות.
