סה"כ צעצוע.

הזהרה!!!!!!

פילוסופיה של 3 לפנות בוקר :

כולנו סוחבים איתנו איזשהו שק. ארסנל החוויות שעיצבו אותנו לכדי מי שאנחנו כיום.. חלקו של השק חיובי, חלקו של השק שלילי (גם על זה אפשר להתווכח, תורת המוסר וזה), אבל כולנו סוחבים ומתעצבים על פיו או כנגדו.

  אומנם.....  תלס אהובי (!!)  קבע 'הכל מים' .

אבל הבסיס ישנו. אני לא אכנס עכשיו ל...מה מעצב אותי לעצמי?? אילו פרטים ניתן להשמיט כדי שאשאר אני ??(אילו לא??)... אבל כן, בגדול ..מסכימה. אנחנו, כסך החוויות, ההגיונות, הלמידה וההבנה משתנים (פיזיולוגית, רגשית, נפשית, קוגנטיבית וכו) בכל רגע נתון. אבל היי (!) אני אני. הכל מים אבל.... היי...

נחזור לשק.  אני, סוחבת אמתחתי באופן גאה. מנסה להודות לאבא על כל שיעור וחוויה (גם כשממש קשה) ולהפיק את המירב..... מודה, ישנם דברים מסויימים שנתקעו לי בלב, נתקעו בראש, בגרון... דברים שלא הצלחתי לשחרר (!) שכן, בוודאות עיצבו אותי לידיי... מי ומה ואיך שאני ..אבל הם לא באמת מוכלים אצלי. לא פתורים. היום אחד הדברים האלו נפתר.

כל ילדיי נולדו בלידות קייסרי חירום. כולם איבדו את כלל סימני החיים ונלחמו להגיע. כולם, תודה לאל, הצליחו להוולד וחיים היום בבריאות ואושר. באחת מהלידות בני נחנק למוות, הוא היה סגול, חסר דופק ואוויר ונלקח לחדר אחר. בכיתי, צרחתי, נקשרתי והוחזקתי (גם ככה מהחזה ומטה הייתי מורדמת אבל היי, אמא לביאה)... הרגשתי סבל שלא ניתן לתאר. ברור לי שהוא נלקח כדי שיוכלו להחיות אותו. ברור לי שנהלים נכתבים בדם. ברור לי שזה היה הדבר הנכון לעשות... ועדיין, תמיד החלק היחסי הזה בשק שלי.. הכביד. למה לא נתנו לי לראות, למה לא יכולתי להיות נוכחת. אני אמא שלו!!! למה?????

עד לרגע הצפיה בסרטון (מצ"ב קישור בתחתית הפוסט). עכשיו הכל ברור לי.

תודה ❤

שק קטן, שק, שק, שק...

.

.

https://fb.watch/lv9HPDIg4F/?mibextid=NnVzG8&startTimeMs=10936