סה"כ צעצוע.

הייתי. חייתי. חוויתי. איפשרתי. נתתי.

.

אני כבר לא שם.

יש לי המון ביקורת עצמית. יותר מידי. כמעט ברמה של סגפנות. כמעט ברמה מרושעת. יש לי ביקורת נוקבת על מה שקרה, על איך,  על הדרך ועל הקיצוניות שבה הדברים התגלגלו. המון. המון ביקורת והאשמה עצמית.

אני רוצה לשחרר. אני רוצה להשלים. אני רוצה לחבק את עצמי של פעם ולהבטיח לה שבסוף הכל מסתדר. אני רוצה להפסיק להאשים את עצמי. גם כקורבן וגם כמאפשרת.

.

הילדים שלי ראו המון. הם שמעו המון.

לא הכל. בהחלט יותר מידי.

.

ההבדל בין טראומה רגעית לטראומה מתמשכת.

אני כבר לא אותה אחת. לא אותה הנפש, לא אותה האישה, לא אותה הנשמה.

לא  אותה   אחת  .

.

חלקית מסויימים נטמעו בי. לטוב או לרע. חלקים אחרים מתעקשים לרבוץ. אני אלמד איך לנקות אותם. אני לומדת.

עברתי דברים.

עברתי.

.

הייתי ילדה עדינה וטובה, גדלתי להיות בחורה צדקנית ולוחמת. זו התעצבה לכדיי אישה חזקה ודעתנית. הוא כיבה אותי. לקח לו עשור להשתלט על כל חלקה טובה. לקח לו עשור להטמיע את כל מה שאני נלחמת לנקות. לקח לו עשור והוא עדיין מנסה.

הוא לא יצליח.

לא חזרתי לעצמי כי מעולם לא הייתי מי שאני היום. תלס וזה... חסרתי לעצמי.

לא חזרתי לעצמי.

אני אני.

..

אתה שואל אותי תמיד שאלות נכונות. אתה מאפשר לי להביט פנימה ואחורה בדרכים שלא מתאפשרות לי ללא קיומך. אתה שם בשבילי.

תודה.

היה לנו ערב של התבוננות. גם כלפייך וגם כלפיי. מעין שלווה ואמת מחובקות יחד. 

שכבנו יחד במיטה. אחרי פייסטינג חונק במיוחד והבאת לי קולה עם קרח. גמעתי אותה ואותך.

שלווה.

שכבנו יחד, חלקית עירומים ונפשית עירומים לחלוטין. שאלת אותי שאלות.

אני עניתי.

בשלב זה או אחר הבנתי שנרדמת. הבטתי בך כמו אמא בבן. השלווה שלך מבורכת  מי שאתה ומה שאתה מאפשר עבורי. מבורך .

אתה. מבורך.

אתה זזת באמצע. כמעט שהנרות נפלו וכמעט שהשעווה נשפכה. "לא לזוז" קבעתי. אתה זזת שוב, עוד פעם.  חזרתי על עצמי. ברכות וקורקטיות "לא לזוז". ביקשת לראות. עצרתי הכל צילמתי לך תמונה והשווצתי. הריפוי שלך והאומנות שלי. אתה ככ יפה.

אני לא מכירה את עצמי ככ רכה. השליטה מוציאה ממני טורפת. השליטה בך מוציאה ממני משהו אחר.

יכולתי להזיז הכל לשולחן הקטן שלידי. יכולתי להוציא את החגורה ולהעניש. יכולתי לקטוע ויכולתי לחמוד. במקום זה נתתי לך לנשום וליטפתי לך את הגב.

שאלת אותי מה הרגשתי. שלווה. הרגשתי שלווה. הרגשתי שאני מעניקה משהו יפה לגבר שאני אוהבת. בל הבטחות ובלי עתיד. כאן ועכשיו. רגעים של שלווה.

.

אני כבר לא שם.. בעשור הארור ההוא. אני כאן.

פיסות של אושר.  רגעים של שלווה. 

מה שאפשרי.