מה מורגש מעברו השני של המסך?
אני פה. לא פה ואז כן. מבחינתי, מתפשטת לחלוטין, חושפת איברים פנימיים ומוצנעים לעיניי כל.. היה יום טוב- הנה, תראו. היה קשוח או עצוב? אדרבא- הנה אני בפרופיל מקיאה את נשמתי, מתערטלת ומורחת את עצמי בקיא הכאב.
אני מתנתקת
נעלמת
ואז שוב קודחת.
יש כאלו שקוראים אותי כבר למעלה מעשור. יש מרפרפים. יש מגיבים ויש מציצים. אני פה עבור עצמי. מודעת לא מודעת. משחקת במשחק הקליפות.
אני פה, ואתה שם. אתה מכיר אותי? לא מכיר? מרגיש שיודע עליי? יודע שלא? אתה מרגיש אותי? כואב אותי? מכיל את
ה
רגע
הש
בור או
השלם
שבחר
תי
לח
לוק
?
אתמול אמרו לי משפט מאוד יפה אבל כל כך כואב.
רואים שאת רוצה אהבה.
גם הפרשנות שאחרי לא הקלה על העומס בלב. ויותר מזה ניסיתי להבין. למה זה פוגש אותי בפגיעות. למה זה גרם לי להתגונן, גם אם רק בפניי עצמי.
אני מסוקרנת.
ואין פואנטה לדבר, נטו סקרנות ילדותית.
