סה"כ צעצוע.

הוא.

הוא קרא לי פסיכופטית.

הסמרטוט העלוב והמגוחך הזה שלא יזכה לעולם להקרא צעצוע..

הוא קרא לי.

פסיכופטית.

זה שרק חצי שעה לפני התחנן בפניי.  

זה שבעולם הוונילי בטח אפילו לא הייתי יורקת לכיוון שלו.

זה שנראה כמו גירסא ממש ממש גרועה של אדיר מילר.

זה שהכרחתי את עצמי לתת לו צאנס.

(אז מה אם הוא כותב יפה.)

הוא קרא.

לי.

פסיכופטית.

ואפילו לא הראתי לו את עצמי.

הכל היה דרך הטלפון. אלוקים ישמור,

למה הוא ציפה לליטוף על הראש, לחיבוק לבבי???

אולי ציפה שארד על 6 ואכשכש בזנב...??

יש בי המון אהבה. המון חום.

המון עומק המון נשמה.

אבל אני שומרת עליהם, בקנאות מסויימת.

עוטפת אותם שכבות שכבות.

אונסת אותם לחכות לו.

מאפשרת להם לנשום אך כלואים.

רק להוא. רק לנכון. 

אני-

משתיקה יצרים. 

מחזיקה את עצמי.

ממשיכה להאמין.

גם כשקשה.

גם כשהספק תוקף.

אני יודעת כמה מדהים יהיה לנו יחד.

רק בגלל זה אני לא מוותרת.

רק בשביל זה אני סובלת הכל.

פסיכופטית הוא אמר.