תתקרב לפה. תעצור. תוריד את הראש, תשפיל את המבט. תסתובב. תרים את הישבן. תתמתח. עד שכל הגוף הקטנטן והעלוב הזה שלך יתחיל לרעוד מעצמו. להכנע. תמתין. תכין את עצמך. תיהיה רגוע. תחייך. תקח נשימה עמוקה- עמוקה. ותזכר איפה אתה חתיכת צעצוע מגוחך ואידיוטי שכמוך. נראה לך באמת שאתה בכלל ראוי ליחס. כמי שאתה? כמי שאתה מייחל להיות?? באמת?? תסלח לי שאפקפק מעט. אידיוט.
ידיים מאחורי הגב. אני מתה על הריח הזה. עור ישן. האזיקים מתאדקים אחד אחד. תסתובב! הרגליים מפוסקות מעט מידיי. תמתח.
מעניין אם אני ההפך מטטרנית. בטוח יש לזה איזה שם. 'סופר סנסטיב סמליינג' או WHAT EVER. הריח של החומר סיכה מעצבן אותי. כמעט כמו הריח של קונדום משומש. תערובת ריחות עלובה. אני שונאת ריחות מסריחים. טוב, מי לא בעצם..? הפלאג נמרח, הישבן שלך רועד. הרקטום משומן. אני נכנסת. לאט לאט. עד שאני מרגישה שאין עוד לאן להתקדם. אני מתרחקת מעט. מעט מעט ואני כמעט בחוץ. אני שורטת לך את צידי הצלעות ונכנסת שוב. חזק. היבבות הקטנות האלה. בגוף המכורבל והרועד. שוב ושוב ושוב. ואתה צורח. אני עוצרת יוצאת. קמה לשידה ממול, מוציאה את מחסום הפה. אתה מעז להביט עלי. להיישיר אלי מבט. אתה יודע שטעית. אתה מתחיל להתחנן. משפיל מבט. הקול שלך רועד ואתה מתקרב מעט. כלבלב עלוב ובכיין שכמוך. תסתובב.
ההצלפה הראשונה תמיד יותר כואבת ממה שחשבת שהיא תיהיה. אחרי החמישית אתה מתחיל להתרגל לכאב החד. ממתין יפה יפה בזמן שאני משתעשעת בך. ב20 היא כבר הופכת לחלק בלתי נפרד ממה שמגיע לך. אתה מרגיש גאה.