לפני 11 שנים. 28 במאי 2013 בשעה 12:23
ואולי אם
אני אצליח לעשות את הפיצול הזה.
אם רק באמת אצליח
להפריד.
אני רוצה להירגע.
אני רוצה להרגיש קודם להרגיש
בטוחה
מוגנת.
קודם אני חייבת
לנשום.
אם אני אצליח, הכל יהיה יותר טוב. הדחפים, הסטיות, הקולאג' הרגשי, הכל ימצא את המקום שלו. והוא, הוא לא יידע. הוא יתקשר אלי כרגיל, רק לוודא שלא נרדמתי ויזיז את הטוסיק הקטן שלו לפה. הוא יגיע מתנשף אבל לא מזיע או מריח. יגיע וייחיך.
אני מוצאת את המספר של ומתקשרת. צליל חיוג, נקישה, וההוא ממתין בצד השני.
הדופק שלי דוהר. כמו סם, שלוש שניות עברו ואני כבר במצב שונה לחלוטין. אני אני. אבל רק חלקית אני
גם החלק הזה חסר.
