אמרה לי פעם מורה קשוחה: לא כל כאב הוא סבל וצדקה.
כאב הוא לפעמים כמו זרקור או אלומת אור שמצביעה על המקודה הנכונה
אז בשבילי כאב זה עוצמה
הלחימה על הפטמה
הנשיכה בעטרה
ההפלקה על העכוז (המפוא)
כולם הם הארות לאמירה שכאב בעוצמה המתאימה הוא רק ההתחלה
אבל מפגש שכולו רק הנחיות וכשאני אומרת כואב לי - תפסיק והאידיוט עונה - אני יודע מה אני עושה, אל תתפלא שהבעיטה מגיעה.
זה התחת שלי ואני יודעת מה לא מתאים לי!
אם חשקה נפשך בשפחה סתומה, צא ונפנף בממון שלך ובקעקוע הIM שלך, הפחיות יתלהבו ויזחלו אלייך, עלק איש ברזל.
אתה אישפח ולא יותר.
כי גבר אמיתי שירצה להתהדר בתואר אדון, לא יבטל את קיומה של השותפה, למרות ההגדרה שפחה.
שוב ושוב אני תוהה: אם אתה מגדיר עצמך אדון, למה אתה מבקש לעצמך סמרטוטון?
שפחה ראויה היא שפחה קשובה לך ואתה לה
זה מסע ולא קצר.
הקורונה קיצרה תהליכים, נפגשים בבתים ולי אישית זה נפלא. לא הייתי רוצה להקדיש מזמני המועט ולגלות בסוף פיסטוק חצי מתפקד שגם אחרי שחיזקתי את הלסת שלי במציצה שלא מביישת מתקן שאיבה, אני נשארת עם מלפפון ים עם אישיות של כלבלב נזוף.
אבל! זה דורש הקשבה כי כל זיון בפעם השניה הוא יותר מנפלא.
חבל לפספס מישהי עם אומץ ותעוזה שמוכנה לקפוץ למיטה, הרי הבאות בתור יסתנוורו מהממון שלך (לא רלוונטי לי) משרירי הבטן שלך שלא מעידים על כלום בחלק הדרומי.
ואת הכל אתה מפספס כי אתה לא מקשיב.
תקשיבו ראבק, זכרים!
תחשבו שזו גרסא חדשה של הפלייסטיישן ותראו איך אתם אוספים נקודות לגמירה יותר עמוקה ויותר טובה
כן שפחה אבל לא סתומה!
