מסתבר שגם לשפחה יש נקודת שבירה.
גילוי עצמי שבא בעקבות גיל או הבנה, נמאס לי להיות משנית או הבחירה השניה.
להיות משהית לעבודה זה בסדר ומקובל , אבל כשהוא מחליט להתחתן ואני נאלצת לעבור לתקשורת שלא מביישת את המחתרת היהודית בימי הרומאים זה כבר מעיק וממש לא נעים.
כשאני צריכה תמיכה וכל מה שאני מקבלת זו דממה של יומיים, כשאני צריכה לפרוק ואין שום תגובה. אין יכולת לזכוק אלא רק במייל אשר נענה בקצב של ביטוח לאומי אז האמת
תודה אבל עדיפה לי הדממה והבדידות שאליה מתלווה.
אם אמרת שאנחנו יותר ומעבר לרגיל או לסתם זיון, אכן שנים ארוכות זה היה כך, אבל אתה שינית את הדמויות. לא בנית אפיק תקשורת רציף אפשרי אז נותרתי בבדידותי.
מאסתי להתאים עצמי ולרקוד לחליל של על אחד זולתי
בעבודה. יש מספיק בוסים
הגרוש מנוהל על ידי הדבר שאיתו התחתן וזו הבהמה מנסה דרכו לנהל אותי
עכשיו גם אתה מנוהל על ידי אישה אחרת
שפחה גם לה יש מעמד, אפילו הלכתי !
אבל לא הענקת אותו לי.
אז כשהמועקות והקשיים מתרבים ואין לי ממך עזרה או ישועה, מעדיפה לחזור למה שאני על כך טוב מכירה - לוחמת יחידה.
אומנם שפחה, אבל רק במיטה. אל תתבלבל עם המציאות היומיומית.
באור השמש הגלוי תתגלה אישה לוחמנית ומלאת צלקות שנמאס לה להתקפל אל מול גחמות ווגינות אחרות.
שלום
תודה
והסר ממני את הקולר שלך, בלי בבקשה.
שבת של סקס נפלא
מלא עוצמה של כוח זעם תשוקה ואהבה!