הולך על הגדר

השעה ארבע וחצי 

היא יושבת במשרד ושותה את הקפה החמישי להיום 

נמאס לה מהמשרד 

כבר חצי שנה ששום דבר מעניין לא קורה פה 

יש להם מכונת קפה מפונפנת אבל היא ירדה למטה לקנות קפה ב16 שקל מהעגלה - סתם כי היא יכולה. 

היא מרוויחה הרבה - היא בעמדה ניהולית - ומגיע לה להתפנק.

גם ככה עצבנו אותה היום - העובדים שלה רק מתלוננים על העומס, המנהל יצא לחופש ומנהלים אחרים בחברה פשוט לא אכפת להם.

כנראה שגם לה כבר לא אכפת - אבל כן אכפת לה. אכפת לה שלפני שעה השפילו אותה בישיבה.

איזה מנהל צעיר שהגיע רק אתמול, ואף אחד לא מכיר, פשוט תיקן אותה מול כולם- היא התווכחה איתו - ואז גילתה שהיא טועה. 

היא שונאת לטעות - הרי כולם יודעים שהכל אצלה מתוקתק. כל המספרים בדוקים כל העמודות מיושרות.

היא כעסה עליו, צעקה עליו, קראה לו ילד שלא מבין כלום, אף אחד שלא ייצא ממנו כלום.

במסדרון אחרי שהם יצאו - הוא הסתכל עליה - ואחרי שהיא עברה היא יכלה לשמוע אותו אומר - בלי השדיים שלה - היא בחיים לא היתה איפה שהיא.

זה מה שהכי הרגיז אותה.

היה לה גוף מדהים - והיא ידעה את זה - אבל היא גם ידעה להשתמש בו. והיא גם ידעה שאם היא היתה נראית פחות טוב - לא היו מתייחסים אליה ככה. המנכ"ל אף פעם לא היה מקדם אותה. היא היתה טובה - הגיע לה הקידום - אבל היא ידעה שהשדיים שלה עזרו. וזה כל כך הרגיז אותה. שכולם חושבים שהיא זונה.

נמאס לה - גם ככה זה לא משנה - 

היא לקחה את התיק - את הקפה המפונפן - סדרה את השפתון האדום - ארזה את הדברים וירדה לאוטו. 

היא לא זונה של אף אחד - היא היתה יכולה לנהל את כל החברה הזו אם היו נותנים לה. 

בדרך לכביש המהיר היא עברה דרך תחנת האוטובוס - כל הלוזרים שאין להם אוטו מחכים פה לאוטובוס להידחק עם עוד חמישים איש.

היא לא הבינה איך הם יכולים לחיות ככה. 

דחוקים ומזיעים - במקום לשבת במזגן הנעים של הרכב.

וחלקם מרוויחים טוב - סתם מתקמצנים על החיים של עצמם. 

ואז היא לא האמינה - הילד שהשפיל אותה - הנה הוא מחכה לאוטובוס - עכשיו זה ההזדמנות שלה .

היא עצרה - ושאלה אותו אם הרכב שלו התקלקל - הוא לא זיהה אותה בהתחלה.

אבל אז הוא שמח לראות אותה - "אין לי רכב, אני בא באוטובוס כל יום, את נוסעת גם לרעננה נכון?"

והיא בשוק - מאיפה הוא יודע איפה היא גרה - "יאללה אני אבוא איתך" והוא נכנס לרכב.

הוא לא שאל, הוא לא ביקש, הוא פשוט נכנס.

היא שונאת טרמפיסטים - מה לה ולכל מיני זרים שייכנסו אליה לרכב.

"איזה יופי שעצרת לי - האוטובוסים מפוצצים בשעה הזו".

הוא לא מבין ? היא לא רוצה אותו פה - אבל היא כבר לא יכולה לזרוק מהרכב. גם ככה זה נסיעה של רבע שעה - הכי קל להיפתר ממנו.

"אז למה יצאת כל כך מוקדם? אני תמיד אוהב לבוא מוקדם ולצאת מוקדם - ככה אני ממשיך מהבית אם צריך"

למי אכפת מה אתה אוהב - נחייך אליו בנימוס ושייגמר כבר. 

"אני ממהרת לרופא שיניים- לאיפה אמרת שאתה צריך?"

"זה בסדר אני אבוא איתך עד הבית - משם אני אסתדר - גם ככה חסכת לי חצי שעה"

אי אפשר להיפתר ממנו - הדבר האחרון שהיא רוצה זה שהוא יראה איפה היא גרה.

היא מסתובבת אליו - והוא פשוט בוהה בה - לא מפסיק. 

היא לא רגילה שגבר מסתכל עליה ככה - בעצם היא רגילה - זה מחזיר למקומות אחרים.

"הכל בסדר?" היא שואלת אותו 

"כן, בוודאי, הכל מצוין- תרשי לי לשאול אותך שאלה - הם אמיתיים?"

"על מה אתה מדבר?"

" על השדיים שלך - את הבנת בדיוק למה התכוונתי - הם אמיתיים או ששיפצת אותם?"

הישירות הזאת - החוסר אכפתיות מכללי הנימוס - זה הדליק אצלה משהו - 

משהו למטה - משהו שהיא לא ציפתה שיידלק. אבל גם היא יכול לשחק את המשחק הזה.

"היית מת לדעת הא?... אז תדע לך שהם מאה אחוז אמיתיים " היא שיקרה, לפני שנתיים היא השקיעה 20אלף שקל בחזה המדהים שלה.

היא רצתה את הלוק הזה - היא רצתה לסובב ראשים - ולא היה לא במה להתבייש. שיקנא.

"הם יותר מדי מושלמים בשביל להיות אמיתיים- אני מעריך שתלים של 600 סמ"ק נכון?"

מאיפה הוא יודע מה גודל השתלים שלה?? מה הוא מנתח פלסטי???

"אני לא מתכוונת לענות על זה - ומה זה משנה לך - גם ככה בחיים לא תתקרב למישהי כמוני."

האף אחד הזה חושב שיש לו סיכוי איתי...

הם עצרו ברמזור - הוא שוב הסתכל עליה - ומשום מקום העיף לה סתירה.

היא היתה בשוק. מאיפה זה הגיע??

"זה כי דיברת אליי לא יפה - זה לא דרך להגיב למחמאה - אמרתי שהשדיים שלך מושלמים - זה מחמאה - איך מגיבים למחמאה?"

היא היתה בשוק - מה נראה לו שהוא עושה? אבל היא הרגישה את זה למטה, היא הרגישה את התחושה הזו שרק מעטים גרמו לה להרגיש.

והיא ענתה בקול חרישי "תודה, אני שמחה שאתה חושב שהם מושלמים"

היא ציפתה שהוא יהיה מרוצה - אבל הוא רק אמר לה "הרמזור ירוק - את יכולה לסוע"

היא רצתה לסוע - אבל היא צייתה לו. הם כבר לא היו רחוקים מהבית שלה - אבל משהו בה החל להתעורר. הוא המשיך להסתכל עליה.

על החזה שלה - והיא הסתכלה עליו. במקום להסתכל על הכביש. וככה הם הגיעו עד לחניה שלה.

"יופי - תודה על הטרמפ - נתראה מחר?"

"רגע... אתה לא רוצה אולי ... לגעת בהם?" היא לא האמינה שהיא אשכרא מבקשת ממנו לחפון אותה.

"לגעת בהם - או לגעת בך?"

והיד שלו ירדה אל בין הירכיים שלה.

הרימה את החצאית הזיזה את התחתון, ונגעה קלות בכוס שלה.

היא נשכה את שפתיה, ופיסקה את הרגליים.

היא היתה רטובה. היא לא יודעת מה קורה לה. 

היא לא רצתה את זה - אבל היא מאוד רצתה את זה. 

הם בחניה שלה - למזלה אף אחד לא רואה - והוא מוציא את האצבע מהכוס שלה ומגיש לה לפה.

והיא יודעת מה לעשות 

היא מלקקת, עוד עוד ועוד.

טועמת את עצמה - ומסתכלת לו בעיניים.

"אתה רוצה אולי לעלות אליי... לקפה?"

"אני לא שותה קפה - ומעדיף שתרדי לי כאן ברכב."

מה?? הוא משוגע? אני לא הזונה שלו - הזמנתי לא לעלות אליי - והוא מדבר אליי ככה?

והיא לא האמינה - אבל היא שלחה יד למכנסיים שלו והרגישה איך הזין שלו עומד. אוווח איזה הרגשה.

ועוד סתירה עפה לפנים שלה. 

"אם את רוצה אותו - את צריכה לבקש יפה ... ברור?"

"כן ברור ברור - אפשר למצוץ לך בבקשה?"

"קודם כל תתפשטי - נראה מה הגוף שלך שווה."

היא לא מאמינה - היא בשוק - היא לא מתכוונת להתפשט כאן בחניה - מישהו יראה אותה.

אבל היא כבר לא רוצה - היא צריכה - היא צריכה לציית לו. 

החולצה יורדת, החצאית יורדת, החזייה נפתחת , והחוטיני הספוג מופשל.

היא רק נשארת בעקבים- היא ידעה שאת זה היא יכולה להשאיר.

עירומה, רטובה, היא רוכנת לעבר הזין שלו - היא מכניסה אותו לפיה ומתענגת.

היא נגעלת מעצמה - אבל היא לא יכולה להפסיק.

היא מרגישה איך הוא מתקשה בפה שלה.

היא כל כך בשוק - וכל כך שם. זה כאילו שהיא מסתכלת על מישהי אחרת - עליה- מוצצת כמו זונה ברכב.

היא אוהבת את זה. לא היא שונאת את זה אבל צריכה את זה.

זה מבחיל אותה - והיא לא רוצה שזה ייגמר.

הוא הפך אותה לזונה. 

היא הזונה שלו.

זונה של אף אחד.