לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 6 חודשים. יום שישי, 5 בספטמבר 2025 בשעה 1:49

היא אמרה לי תבוא לגבעתיים בשעה תשע

יש מפגש אצל דניאל( שם בדוי)

ואחר כך נלך כולנו לדאנג'ן. 

הכרתי את דניאל בתור שולטת מפורסמת, כוסית וקשוחה. לא הטעם שלי. אני צריך אותן יותר רכות.

הגעתי ברכב ספורט השחור שלי. 

היא חיכתה למטה. ידעתי שהיא בקטע שלי, אבל זה הוריד לי. אין פה ציד, אבל זה קל מדי, והיא לא רעגשה אותי. אבל התחשק לי לצאת אז באתי. בלי ציפיות.

 

דירה קטנה בגבעתיים וחמש עשרה חבר'ה מעשנים בסלון. לא כוס התה שלי. ואני כן אוהב לשתות תה. 

בחור שכבר ערום על הרצפה ליד השולטת, מציג את. עצמו כנשלט שלה. עוד שולטת בת 20 מגיעה עם נהג מונית שהיא הפכה לשפוט שלה. סיפור מעניין אבל קצת דוחה.

הבנות הולכות להתלבש וזה נחמד כי כל אחת נכנסת לחדר לבושה בטרנינג ויוצאת כוסית זנותי. 

ואני יושב בשקט בפינה בשקט ומקשיב. 

היא הגיעה אחרי שעה. הגיע מראשון ורצתה לצאת אבל לא רצתה לבוא לבד. אחותה הקטנה הצטרפה אליה. בת 19 לפני גיוס.

הן התיישבו לידי. לא שמתי אליה לב. 

תלתלים שחורים, מבט תמים, חזה גדול וזקור של בת 19, שפתון אדום בולט מדי. 

שתיתי בירה והעברנו ג'וינט. 

היא ביקשה שלוק מהבירה שלי. קמתי והבאתי לה בקבוק חדש. היא אמרה שהיא לא רוצה בקבוק משלה, אבל רק שלוק ממני. לא הבנתי את הרמז, אני לא מבין רמזים. 

אחותה קמה לדקה ובחור בן ארבעים מתיישב צמוד אליה. הוא מתחיל איתה בבירור והיא נבוכה. מפחדת. אני שם לב לזה. אבל לא עושה כלום. זה מעצבן אותי שהוא כל כך ישיר. היא זזה ממנו ומתקרבת אליי. הוא שם עליה יד. היא לא עוצרת אותו. הוא מסביר לה שהוא כזה גבר גבר. שהיא צריכה מישהו בוגר שיכווין אותה. היא מבולבלת. חלק מהמילים שלו חודרות אליה. היא אומרת לו שהיא לא כל כך מנוסה ולא יוצאת עם מבוגרים. היא משקרת. הוא לא מוותר אבל נרתע קצת. 

היא מסתובבת אליי עם העיניים הגדולות שלה. מסתכלת ושואלת אם אני האדון של הידידה שבאתי איתה. עניתי שלא. שאלתי אותה אם היא יודעת מה זה אדון בכלל. היא מחייכת. ואז היא שואלת אם היא יכול להיות לגעת לי בזקן. אני אומר לה שזה בקשה מוזרה אבל אני מרשה לה.היא מלטפת לי את הזקן מחייכת ואומרת תודה. 

היא מספרת לי שיש לה פטיש לזקנים. 

אני שואל אותה בת כמה ואם היא נשלטת. 

היא עונה לי, אני ואומרת שמגיל 16 היא נפגשת עם שולטים אבל אף. פעם לא היה לה אדון. 

למחרת היא שלחה לי הודעה. נפגשנו לדייט ראשון. 

בסוף הדייט היא ביקשה להיות שלי. 

היינו שנה יחד. קשר אינטנסיבי 24/7. מקולרת ומסומנת עד היום. הייתי האדון הראשון. והיא התפתחה לשפחה נפלאה. 

 

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 24 ביולי 2025 בשעה 16:32

מטייל לי ברחוב

כמו כל בוקר

עובר ליד המאפייה 

קונה לי קפה מצוין במחיר שעשרורייתי

מרגיש את האור על הפנים שלי - ואת הרוח מקררת אותי

אני לא סובל את הבוקר

אני גבר של לילה.

בבוקר הכל ברור, כולם ממהררים. לכל אחד יד יעד ויעוד.

רצים לעבודה, ממהרים לפגישה, רצים לתוך כלוב שנקרא קריירה.

 

לי אין קריירה, אין לי דחף לפרנסה. אני אוהב לשבת בבתי קפה, ולהסתכל עליהם שורפים את החיים שלהם, ומרגישים נעלים.

אני אוהב להסתכל עליהן, משקיעות בלבוש, במכנס ההדוק שיראו את התחת הבשרני אבל לא יצעק יותר מדי.

לי הוא צועק בדיוק מספיק.

אני רואה אותה עוברת כאן כבר חודש. היא ממהרת כמו כולם. אבל הגוף שלה צועק אליי.

היא יפה ושתוקה. הגוף שלה לא.

ביררתי עליה, היא נשואה בלי ילדים. עברה לפה לא מזמן מדרום העיר. עצמאית שמנסה למצוא בין כל הבניינים הגבוהים של האזור.

עורך דין שמתמחה בקניין ורוחני בעולם התוכנה. ממש מרגש.

התקשרתי אליה והזמנתי אותה אלי. לפגישה.

800 שקל לשעה. לא נורא. היא ישבה מולי והסבירה כמה היא מבינה, וכמה אני צריך אותה. כי איתה - נהיה שווים פי כמה.

שילמתי לה רטיינר. היא הופתעה ואמרה תודה. 40 אלף שקל מראש - עם התחייבות להגיע ברגע שנצטרך אותה.

החזה שלה גדול מדי לחולצה שהיא בחרה. הירכיים של בשרניות וטעימות.

800 שקל לשעה, זו נערת ליווי לא זולה. אני אוהב את הזונות שלי ברמה.

 

היא ראתה אותי יושב ושותה את הקפה שלי- וישר ניגשה עם חיוך, מוודאת שהחצאית של מסודרת והחולצה ישרה.

היא אמרה לי שהיא שמחה לראות אותי - והיא עברה על החומר ששלחנו אליה. אין לי מושג מה שלחנו, אבל אם היא רוצה לעבור שתעבור.

היא חייכה אליי שוב ושאלה אם יש משהו שאני ארצה שהיא תעשה.

בוודאי שאני רוצה. אבל אני מאלה שלוקחים.

אמרתי לה שאני בדיוק נוסע לפגישה מחוץ לעיר - אבל היא מוזמנת להצטרף אליי לנסיעה.

היא לא הבינה. אמרתי לה לבוא איתי לאוטו עכשיו.

היא אמרה שהיא עסוקה ויש לה פגישות. 

תבטלי אותן. תגידי שצץ לך למשהו. עד סוף היום.

אני לא מבקש ממך לבוא. אני אומר לך. ברור?

היא התחילה לצעוד אחרי. את רואה את הקיה ספורטאז' הלבנה שחונה שם בחניון- תיכנסי למושב האחורי ותחכי לי.

כמעט כולם היו מסרבים, אבל הרגשתי שהיא תציית. היא צייתה והתיישבה. חיכתה לי עשר דקות שאגיע.

הגעתי עם התיק ציוד שלי.

הנחתי אותו לידה ונכנסתי למושב הנהג.

היא שתקה. היתה בהלם. 

אחרי עשר דקות - שעלינו על 4 - היא שאלה לאיפה אנחנו נוסעים. 

את רוצה לרדת?

לא, מה פתאום היא ענתה.

מצוין. פניתי לשדה נטוש שאני מכיר.

הוצאתי מהתיק כיסוי עיניים, אזיקי ידיים ורגליים ממתכת, וגאג שחור.

שנינו יודעים שאת מפחדת. אבל שנינו יודעים שהתחתון שלך ספוג ואת לא מסוגלת להגיד לסרב לי.

את יכולה לבחור לרדת כאן ועכשיו מהאוטו- ותקבלי את כל התשלום שלך.

אם את בוחרת להישאר - את כבר לא בוחרת כלום. 

היא קפאה במקום. בשוק מהמצב. 

לא חיכיתי יותר מדי זמן. 

תמיד כדאי קודם לקשור את הרגליים. לאחר מכן את הידיים מאחורי הגב. כיסוי עיניים ולבסוף את הגאג.

אני לא יודע למה שמתי לה מחסום לפה - גם ככה היא בקושי הוציאה מילה.

התחלנו בנסיעה צפונה - למקום הפרטי שלי, לבקתה הנהדרת שלי.

יש כאן מרתף שמאפשר לעשות מה שרוצים.

ויש כאן חושך גם בצהריים - שמאפשר לי להרגיש חופשי מכל המוסר שיש בחוץ.

 

זרקתי אותה פנימה , קשורה על מיטת ברזל.

 הורדתי ממנה את החצאית שהחמיאה לה וגזרתי ממנה את שאר הבגדים.

החזה שלה היה עלוב ומרשים. עשה חשק ללוש אותו , הוא מציאה נהדרת.

היא המשיכה לשתוק. כאילו קיבלה את המצב. שתיקה של השלמה.

התחתון הלבן שלה היא ספוג. והכוס שלה היה מגולח למשעי, כאילו היא חיכתה לי.

היא מנסה להגיד לי משהו. אני מוריד ממנה את הגג לשמוע טוב יותר.

"בבקשה אל תגמור בפנים - אני ובעלי מנסים, בבקשה רק אל תגמור בפנים"

אני נותן לה להריח את התחתון הספוג שלה - למה את כל כך רטובה ?

יכול להיות שאת רוצה את זה?

תן לי ללכת בבקשה, אני לא אספר לאף אחד.

היה לך את ההזדמנות שלך ללכת, עכשיו הבחירה כבר לא שלך.

סובבתי אותה על ארבע, עם התחת למעלה, מיקמתי את הכלי שלי בין הפלחים הבשרניים שלה- 

וחדרתי אליה.

חדירה מהירה והחלטית בלי לחכות יותר מדי. ככה אני אוהב את זה.

לזיין על מיטת ברזל זו הרגשה מיוחדת. לא נעימה, זולה, מינימליסטית.

היא לא רוצה את זה, אבל הגוף שלה מדבר אליי.

לא רציתי לחכות עוד. גמרתי בתוכה.

קשרתי לה את הידיים למיטת הברזל, וסגרתי מאחורי את דלת המרתף.

 

הדרך לפגישה שלי מהבקתה לא ארוכה, עשר דקות בלי פקקים.

כרגיל היא היתה משעממת ולא נחוצה. 

שרפה לי עוד שעתיים מהחיים.

על ארוחת הצהריים שהזומנתי אליה פסחתי.

אמרתי שיש לי אוכל שאספתי במשרד ואני לא רוצה שהוא התקלקל.

 

שפתחתי את הדלת היא קפצה.

שכבה על הגב כמו ששהשארתי אותה.

לפי התנוחה של המיטה היא לא ניסתה לזוז, לא ניסתה לברוח.

התפשטתי ובדקתי את השפתיים התחתונות שלה.

אני לא אוהב לבזבז זמן בסמול טוק. והזין שלי כבר עמד חזק.

חדרתי אליה שהיא על הגב, היא לא התנגדה. 

או שהיא הבינה שאין טעם, או שהיא חיכתה לזה.

הרגשתי שגם הראש שלה הפעם יחד איתי, לקח לי עשר דקות לגמור . בתוכה.

היא ביקשה שאשאר. קשרתי יד אחת שלה למיטה, את השניה השארתי חופשית.

סגרתי את הדלת אחריי , היא צריכה עוד להיות לבד, ועליתי למשרד.

כעבור שעתיים -  היא כבר שכבה על המיטה בתנוחה עוברית.

ניכר עליה שהיא חיכתה לי, הסתובבה אליי ופתחה את הרגליים שלה.

הבינה את הייעוד שלה ולמה היא קיימת.

עוד גוש בשר שמונח על המיטה.

שחררתי אותה מהאזיקים, זיינתי אותה בעדינות, נתתי לה להרגיש אותי חודר אליה עד הסוף.

שחררתי אותה לחלוטין, יצאתי ממנה , והגשתי לה את הזין שלי מול הפנים המאופרות שלה.

היא ינקה אותו בשקיקה.

משתדלת, מתאמצת , נותנת את כל כולה עבור הזין שלי.

אחרי שגמרתי - היא בכתה דמעות של שחרור, דמעות של קבלה.

בכתה ונרדמה.

 

40 אלף השקלים הוחזרו אליי כעבור שבוע - השותף שלה לא הבין למה היא מחזירה כזה סכום, בעוד היא המשיכה לתת שירותי ייעוץ לחברה שלנו באופן קבוע.

הסכמתי לקבל רק 36, בכל זאת ניצלתי 5 שעות מזמנה ולאישה עובדת מגיע תשלום.

 

שאר הפגישות שלנו בוצעו פרו בונו כשהיא מגיעה בלי חלק תחתון.

כעבור תשעה חודשים הוזמנתי לברית אבל לא יכולתי להגיע. שלחתי מתנה, בכל זאת צריך לשמור על דרך ארץ.

ממש שמחתי בשבילם, הם זוג כל כך חמוד.

 

 

 

 

לפני 8 חודשים. יום שבת, 5 ביולי 2025 בשעה 10:04

אמרתי לה שאגיע ב22:00

אמרתי לה להשאיר את הדלת הפתוחה 

זו היתה הפגישה השלישית שלנו

בראשונה היינו זוג וונילי שיצא לבר והתנשק באוטו אחרי שהחזרתי אותה הביתה

בשניה ישבנו בבית קפה והיא הזמינה אותי לעלות 

היא מצצה לי אחרי שהאדמתי לה את התחת וקשרתי לה את הידיים - זה בערך כל הבדסמ שהיא עשתה עד כה.

אבל היא רצתה יותר - ואני הייתי צריך יותר. 

האמת שהרצון שלה פחות היה לי חשוב - יש לי צרכים - וחיכיתי כבר שני דייטים לממש אותם.

 

היא חיכתה על הספה כמו שסיכמנו - הדירה היתה חשוכה - והיה לה מחסום על העיניים. 

היא צייתה לי - לבשה חצאית וחולצת בטן. שום דבר נוסף. 

השיער אסוף בצמה כמו שאני אוהב. שימושי ואסתטי.

היה לה חזה פצפון - וגוף מאוד רזה. כמו של בת 16. לא היה לה באמת צורך בחזיה. אני חושב שהיא היתה לובשת חזיות רק בשביל להרגיש יותר אישה ופחות ילדה.

לי אישית לא היה ממש אכפת מה היא מרגישה. אני לא באתי בשביל הרגשות שלה.

 

נכנסנו לדירה ונגישתי עליה - אזיקי עור פשוטים על הידיים שלה הולבשו. 

הפה שלה נשאר חופשי כי היא תצטרך אותו יותר מאוחר. 

הוצאתי מהתיק את הרמקול והפעלתי את יהודית רביץ הרבה יותר מדי חזק. 

אני לא צריך שהשכנים יפריעו לי - ואין סיבה שהיא תבין מה קורה.

המספריים יצאו מהתיק וגזרתי לה את החולצה - ממש אין סיבה להכביד עם ביגוד מיותר.

היא שאלה אם אני מרוצה - ואמרה שהכינה בירות קרות במקרר עבורי.

העפתי לה סתירה- אני לא ממש יודע למה - אבל זה הרגיש לי נכון גם היא לא תפריע לי כרגע. 

בכל זאת הלכתי להביא בירה - כי חבל שיתבזבז.

שלפתי את הזין ישר לתוך הפה החמים שלה - בזמן ששתיתי את הבירה הקרירה. הרגשתי שהיא מתאמצת, משתדלת להיחנק על הזין שלי.

זה נחמד - והאמת שפעם אפילו הייתי מסוגל רק לגמור מההתאמצות הזו. 

אבל היום זה אחרת - אני צריך יותר.

הדקלתי ג'וינט - ונתתי לה לעשן - אני צריך אותה רגועה בשביל מה שהולך להגיע.

היא יושבת על הרצפה רק בחצאית מיני - עיניים מכוסות - מעשנת בזמן שאני מחזיק את הגוי'נט - הידיים שלה עדיין קשורות מאחורי הגב.

אחרי עשר דקות תפסתי אותה בשיער ולקחתי אותה לחדר.

המוזיקה לא אפשרה לה לשמוע מה שקרה בינתיים.

העמדתי אותה על הקצה המיטה עם התחת למעלה - היא הבינה שהיא הולכת להיחדר.

אבל אז היא הרגישה החומר הקר בפי הטבעת שלה. 

היא ניסתה להתנגד - אמרתי לה שזה מאוחר מדי - היא גירתה אותי יותר מדי.

לזיין טוסיק בתול זה תחושה מעצימה- היא לא רצתה את זה - אבל ידעתי שהיא לא באמת תעצור אותי. 

הפלאג הורוד הקטן נכנס אליה יחסית בקלות - אז עברתי לשחור הבינוני.

זה כבר היה קשה יותר - ולמרות הכיסוי עיניים ראיתי שהיא דומעת.

"זה כואב אני יודע - אבל את כבר ילדה גדולה " 

היא ביקשה שוב שאפסיק - זה כואב לה - אמרתי לה שזה כל העניין- "אני צריך שזה יכאב לך".

ועכשיו מאוחר מדי. 

הפלאג השחור נכנס ויצא כמה פעמים - והיא היתה מוכנה

החור שלה קרא לי - בזמן שהדמעות זלגו מהעיניים שלה.

הזין שלי כבר היה משומן - והתחלתי לחדור אליה.

אין לי זין גדול - אבל הוא עבה - ועמד לי טיל.

אני יודע שהיא לא רצתה את זה - אבל היא לא יכלה שלא לציית לי.

היא לא יכלה להגיד עכשיו לא.

הייתי חזק ממנה - והיא היתה לגמרי שבורה.

כנראה התחרטה על זה שהיא התחילה איתי.

שבגלל הסטיות שלה עכשיו היא כבר נפתחת ככה - כמו חיה.

לא ככה היא ציפתה שזה יקרה - הכאב היה גדול.

אבל הכי כאב לה היה שהכוס שלה היה פשוט ספוג.

אפילו בלי לגעת בו - שנינו הרגשנו את זה

הגוף שלה בגד בנפגש שלה לחלוטין.

לי אישית לא היה אכפת לא מהגוף שלה ולא מהנפש שלה - היו לי צרכים ואני באתי לספק אותם.

התחת שלה היה הדוק ונעים על הזין שלי - וזה מה שחשוב.

אחרי כמה דקות - משהו השתנה - היא הפכה מכלי שבור - למשתפית.

ראיתי איך האגן שלה מתחיל להגיב אלי. שיצאתי הוא רדף אחרי, שחדרתי הוא ניסה לחזק את זה.

אני לא יודע מה עבר לה בראש - אבל הגוף שלה כבר לא ציית לה.

היא התנתקה ממנו - ורק הרגישה - בלי יכולת להחליט שום דבר.

אז הבנתי שהיא מוכנה.

ואמרתי לו להצטרף

הוא מזמן היה ערום עם הזין שלוף עומד ומוכן, צופה בנו.

חיכה בחדר בסבלנות לתור שלו.

נעמד מולה והחדיר את הזין לפה שלה.

היא לא הבינה מה קורה - איך זה יכול להיות.

התכופפתי ולחשתי לה באוזן

"ילדה קטנה שלי, את עכשיו מוצצת כמו ילדה טובה - אני יודע שאת מסוגלת"

היא צייתה 

היה ברור לי שהיא לא רוצה

אבל היא צייתה - כי הגוף שלה כבר לא היה בשליטתה.

ועברתי לחלק המשפיל ביותר.

הוצאתי את הזין מפי הטבעת שלה.

טפחתי לה בעדינות על הדגדגן, הכנסתי לה אצבעות - "תגמרי בשבילי ילדה"

היא לא רצתה.

אבל היא לא שלטה בזה, והיא התפרקה.

משתדלת למצוץ לו כמה שיותר טוב, וגומרת מהמצב.

3 פעמים ברצף היא גמרה.

הוא גמר לה על השיער המסודר והגב הנקי.

יצא מהחדר, התלבש וסגר את הדלת שהוא יוצא.

 

חיבקתי אותה  חזק חזק,

היא רעדה כולה שהכיסוי עיניים ירד ממנה.

היא הסתכלה עליי בעיניי עגל ולחשה לי - 

"תודה"

 

 

 

 

 

לפני 8 חודשים. יום שני, 23 ביוני 2025 בשעה 18:03

היא מתעוררת כל יום בשש בבוקר

זה לא קשה - השמש מעירה אותה

ויש הרבה עבודה,

לאסוף את הביצים

להשקות את הצמחים

לסדר את הגינה

לקטוף את הפירות הטריים.

היא עושה את זה מאהבה, אהבה שהיא בחרה.

הוא קנה אותה טבין ותקילין, הוא שילם עליה מחיר הוגן. סחורה רוצה להימכר, והיא כל כך רצתה שהוא יקנה אותה.

בעולם שלה יש רק אותה, את הקירות שמסביבה, את המטבח שהוא הממלכה שלה, וכמובן אותו. הגבר שלה.

העולם הזה פשוט וטוב. הכל ברור. יש לה תפקיד, יש לה משמעות, ואין לה תחרות.

 

היא לא יודעת מתי הוא יגיע, אבל היא יודעת שהיא רוצה להיות מוכנה.

אין לה דרך לדעת מתי הוא יגיע, הוא לא מספר לה, לפעמים הוא מתקשר כמה דקות לפני.

יש טלפון חוגה ישן על השולחן. 

חוץ מזה יש שקט בבקתה. שקט שהיה חסר לה. שקט שהיה נחוץ לה.

שום דבר לא מבטיח לה שהוא יחזור, אבל היא יודעת שהוא יחזור.

היא שלו, כבר שנה וחצי שהיא עונדת את הסימן שלו.

צרוב על עורה הלבן בלי יכולת להסיר. היא יודעת שזה הדבר הנכון, כמו כל בעל מלאכה הוא סימן קעקע אותה, כמו כל חוואי או צרב אותה בברזל מולבן.

עמוק בפנים היא יודעת שהוא גם שלה.

הוא צריך אותה כמו שהיא צריכה אותו.

הוא צריך את הרכוש שלו, את הידע שבכל זמן נתון היא שם. שלו. למענו. לפחות ככה היא חושבת. או ככה היא רוצה לחשוב.

אין לה מושג מה הוא עושה מחוץ לבקתה. וזה גם לא המקום שלה לערער. 

יש לה את המקום שלה וזה כל מה שהיא היתה צריכה. בלי רעש, בלי הרהורים. 

ההבנה שיש לה תפקיד, יש לה מקום, יש לה בעלים, זה הכל.

 

 

היא גדלה בעיר, לאבא פרופסור ואמא עורכת דין.
מסורתיים ליברליים כאלה שעושים קידוש ומרביצים פמיניזם וזכויות אדם.

זה לא החיים שייעדו לה.

בתור נערה היא אפילו חלטרה בתור דוגמנית מתחילה לפרסומות של קטשופ וקוקה קולה.

היא רצה את המרוץ, היא הצטיינה והשקיעה בלימודים. היה לה עתיד מובטח.

כבר היה לה חבר כזה חמוד שכל הזמן חיכה לה וטיפל בה והיה כזה חמוד.

גם במיטה הוא היה ממש חמוד, תמיד שאל אותה מה נעים לה.

וזה היה לה טוב. היא כבר חיכתה שהוא ישלוף את הטבעת, והם יקנו דירה קטנה בקומה גבוהה.

היא תלבש שמלה לבנה עם מחשוף צנוע מול כולם ויתנו לה צ'ק מודפס ועסיסי.

היא היתה בטוחה שזה מה שכל אחת רוצה, אבל איפשהו מאחורה, היא ידעה שמשהו חסר. היא לא ידעה מה.

אבל היא היתה מוצאת את עצמה מאוננת שהחמוד לא היה נמצא.

 

מחשבות אפלות, מחשבות מלוכלות.

היתה לה ידידה, מכרה, שסיפרה לה על מקומות אפילו שבהן אנשים שחורים מנהלים חיים אחרים.

בלילה היא היתה מדמיינת שהיא אחת מהן. כוסית שגברים מריירים עליה. חתיכת בשר שגברים משלמים עליה.

חור שגברים חודרים. 

אבל זה היה רק מחשבות. רחוקות מכל הגיון או מציאות. 

 

היא פגשה אותו במקרה. היא הזמינה מתנה לחמוד. סכין מעוצבת עם נרתיק מעור.

היומולדת שלו התקרב ובשביל לחסוך כמה ימים של משלוח היא נסעה למושב לאסוף את זה.

ישוב רגוע.

היה לה מבחן למחרת והיא היתה חייבת ללמוד. לא היה לה זמן לבזבז.

היא הגיע לבית מוזנח. ישן. היא אמרה לעצמה כמה טוב שהם רחוקים משם. שהיא לא מבינה איך אנשים חיים ככה.

וחשבה לעצמה כמה שקט שם. 

היא לא הספיקה לצלצל בפעמון של דלת העץ השבורה, וגבר גדול הפתיע אותה מאחורה.

לבוש בסינר מעור וגופיה, הוא הסתכל עליה, הוא בחן אותה, הוא חדר אליה.

היא התכוונה לקחת את הסכין וללכת, אבל היא לא יכלה. 

הוא שאל אותה אם היא רוצה להיכנס לשתות משהו- והיא לא יכלה לדבר. 

רק הנהנה בראש והלכה אחריו.

הוא היה מגעיל, לא התגלח שבועיים, לא התרחץ יומיים.

מלא בזיעה ולכלוך מהעבודה עם הברזל והעור. 

הוא לא היה בן אדם, הוא היה חיה, אבל הכוס שלה הרטיב.

זה כאילו שהוא יצא מסיפורי האוננות שלה ונחת מולה.

 

היא נכנסה לסטודיו שלו - ומיד קיבלה את פניה אישה בוגרת.

אישה עם חיוך חם.

שדיים גדולים וחשופים, חצאית קצרה מדי, ושתי כוסות לימונדה - לחיה ולה.

בניגוד אליו - היא שדרה רכות. 

היא לא יכלה להוריד את עיניה מחישוק המתכת על צווארה. 

היא ידעה מה הוא מסמל. היא הבינה מתוך הסיפורים שהיתה קוראת בלילה - מה התפקיד של האישה שמולה.

והאישה האמהית הזו - שהולכת בגאון עם קולר - חייכה אליה.

"את אשתו?" היא שאלה בתמימות לא תמימה.

"אני שפחתו" ענתה האישה - והוא הבעלים שלי.

ברגע הזה עולמה קרס. קרס לאותה נקודה. זה כאילו שהורידו ממנה כיסוי עיניים שחבשה מאז שנולדה.

היא הבינה מה היא רוצה.

אחרי שהלימונדה נגמרה, והוא העניק לה את הסכין, הדגים כמה הוא חד והניח אותו בתוך הנרתיק התואם, 

היא לא רצתה ללכת.

הוא אמר לה לחזור לעולם שלה - אבל היא ידעה שהיא כבר לא יכולה לחזור.

למבחן היא לא ניגשה.

את הסכין היא שמרה לעצמה

 

כעבור חודש - היא היתה שם במושב. מאחורי בית המלאכה. 

עם חצאית קטנה מדי, חזה חשוף , וקולר פשוט על צווארה.

והיא לעולם לא עזבה.

 

ככה היא רוצה את זה, עם בטן נפוחה, שהוא יצר.

המקום שלה ברור, והראש שלה, שקט.

 

לפני שנה. יום חמישי, 27 בפברואר 2025 בשעה 19:08

תמיד התחברתי לפוליטיקה

משהו במאבק כוחות הזה - שמשפיע עלינו כל כך - קסם לי 

אף פעם לא ראיתי את זה כמשהו יותר מדי רציני - יותר משחק , כמו ספורט.

כמו לאהוד קבוצה מסוימת ולהתבאס שהיא מפסידה. 

אני שמאלני אז אני התרגלתי להפסיד, אבל איכשהו כל הזמן זה מפתיע אותי מחדש. 

לא לומד.

 

בכל אופן, כחלק מהשעשוע שלי - התפקדתי לאיזה מפלגה שמאלנית לא חשובה. 

הגיעו הבחירות - כמו שמגיעות הרבה לאחרונה - והתקשרו אליי שאתרום להם- צחקתי לנציגה ואמרתי לה שאין לי כסף לכאלה שטויות. גם ככה נפסיד. 

דיברנו קצת - והצחקתי אותה - אז היא הציעה לעשות אלפיים שקל בתור עציץ בקלפי. לשבת כל היום בקלפי בתור נציג המפלגה ולעשות מזה קצת כסף. האמת לא כזה קצת.

זרמתי. גם ככה יום חופש - אז אפשר לעשות קצת כסף בצד. 

 

מפה לשם נהייתי יו"ר וועדת קלפי באיזה בית ספר לא חשוב. 

הקאץ' היחיד זה שצריך לקום בשש בבוקר - ולהישאר שם עד 10 בלילה . 

היו לי כל מיני תוכניות ליום חופש שהכנסת הפילה עלינו - אבל בשביל האידאולוגיה - והכסף - נקום מוקדם. 

אז הגעתי מוקדם - והתיישבתי על כס היור ראש.

היינו 4 בקלפי - נציג מפלגה חרדי שהגיע בשביל לדפוק כרטיס, ליכודניקית מבוגרת שרק רצתה להגיע מוקדם ונציגת הימין הקיצוני. בחורה דתיה צעירה בלי כיסוי ראש ובגדים צבעוניים.

היא היתה רזה, קטנטונת , ומהרגע הראשון שהיא ראתה אותי - היה לה דם בעיניים. לא דם של אלימות - דם של ויכוח.

היא רצתה לשכנע אותי, להמיר אותי, להכניע אותי.

גם ככה לא היה לי מה לעשות , וגם ככה השעון דפק אז זרמתי איתה. החרדי היה כל הזמן בטלפון, הליכודניקית אכלה קלמנטינה, ואנחנו התווכחנו. 

נתתי לה - כי באיזשהו מקום - הערכתי אותה שהיא מתאמצת. למרות שלא היה לה סיכוי. עמדה פוליטית היא מזמן לא שאלה רציונלית ולגמרי שאלה רגשית עבורי.

היא נכנסה לזה.

הביאה לי עובדות, מספרים וסטטיסטיקות. 

ואני הנהנתי ודמיינתי את השדיים הכבדים שלה קופצים בקצב הטיעונים.

היא היתה בהירה, קטנטנה, בקושי מטר חמישים. איפור כבד, קצת גותי, הסתיר פנים של ילדה טובה.

ילדה טובה עם דם בעיניים.

החלטתי לאתגר אותה - אמרתי לא שברור שהיא ימנית כי ככה גידלו אותה, כי לא באמת היתה לה ברירה. 

שהיא חיה בבועה ולא ניסתה שום דבר אחר. 

שמראש היא נידונה להיות ימנית, להתחתן עם לוחם, ולגור בהתנחלות.

היא כעסה - היא טענה שהיא אישה עצמאית, שהדעות שלה באות ממנה ואין קשר להורים שלה.

שאלתי אותה מה היא כבר עשתה - שלא הוכתב לה מראש מהבית. היא הסמיקה.

כבר היה אחר הצהרים. הקלפי היתה מנומנמת. הפאשיסטית הקטנה שלי הסמיקה. 

היא טענה שזה לא ענייני, אבל אם הייתי יודע - הייתי מבין כמה אני טועה.

התגרתי אותה - וטענתי ששום דבר לא יפיל אותי מהכסא. 

לפי איך שהיא אמרה את זה - הבנתי שהיא לא כזו תמימה כמו שהחצאית שלה מרמזת.

 

הקלפי היתה ריקה - אז אמרתי לעצמי שזה זמן טוב לקחת הפסקה - והצעתי לה לבוא איתי לקנות משהו לאכול. 

היא יצאה איתי. 

היא הלכה אחריי. ניסתה להיצמד ולא להתקרב יותר מדי. 

שהגענו לפינה קצת מבודדת - נעצרתי והסתכלתי עליה . היא בהתה בי ואמרה - "למה כל החתיכים שמאלנים"?

תפסתי אותה חזק - לפתתי את הידיים שלה - ונישקתי אותה. היא לא עצרה אותי. היא נמסה לתוכי.

ולחשה לי - חיכיתי כל היום שתתפוס אותי ככה.

עניתי לה שהיא צריכה להיזהר - כי היא לא מבינה מי תפס אותה.

היא התגרתה בי - ואמרה שהיא לא מפחדת- וגם ככה מה שמאלן תל אביבי כבר יכול לעשות לה.

אז העפתי לה סטירה.

היא עמדה שם בשוק. 

היא לא יכלה להוציא מילה מהפה - אבל הגוף שלה אמר הכל. היא היתה רטובה.

שאלתי אותה אם היא עדיין לא מפחדת - והיא רק אמרה - "עוד בבקשה". תפסה לי את היד ומצצה לי את האצבע.

תפסתי אותה חזק והכנסתי אותה לאחת הכיתות שהיו ריקות.

כופפתי אותה על שולחן המורה - הפשלתי לה את החצאית - הזזתי את התחתון הלבן - ונגעתי בכוס החם שלה. הוא היה רטוב.

הכנסתי לה אצבע לאסוף קצת מהמיצים שלה - ונתתי לה למצוץ לי אותה.

ואמרתי לה להתחיל לספור.

ספנק אחד שניים שלוש... 14 ספנקטים כואבים היא קיבלה.

והודתה לי לאחר כל אחד.

זה היה ברור שזה לא הפעם הראשונה שלה,

אבל שהיא גמרה שם על שולחן המורה - בלי יכולת לשלוט בעצמה, עם תחת אדום והאצבעות שלי עמוק בתוכה,

הרגשתי שהשמאל קצת ניצח היום.

 

14 מנדטים המפלגה שלה קיבלה, אנחנו בקושי עברנו את אחוז החסימה.

אבל לשם שינוי, בבחירות האלה, שמאלן אחד יצא עם חיוך מהקלפי, ובליטה באזור המפשעה.

לפני שנה. יום שני, 12 באוגוסט 2024 בשעה 17:05

השעה ארבע וחצי 

היא יושבת במשרד ושותה את הקפה החמישי להיום 

נמאס לה מהמשרד 

כבר חצי שנה ששום דבר מעניין לא קורה פה 

יש להם מכונת קפה מפונפנת אבל היא ירדה למטה לקנות קפה ב16 שקל מהעגלה - סתם כי היא יכולה. 

היא מרוויחה הרבה - היא בעמדה ניהולית - ומגיע לה להתפנק.

גם ככה עצבנו אותה היום - העובדים שלה רק מתלוננים על העומס, המנהל יצא לחופש ומנהלים אחרים בחברה פשוט לא אכפת להם.

כנראה שגם לה כבר לא אכפת - אבל כן אכפת לה. אכפת לה שלפני שעה השפילו אותה בישיבה.

איזה מנהל צעיר שהגיע רק אתמול, ואף אחד לא מכיר, פשוט תיקן אותה מול כולם- היא התווכחה איתו - ואז גילתה שהיא טועה. 

היא שונאת לטעות - הרי כולם יודעים שהכל אצלה מתוקתק. כל המספרים בדוקים כל העמודות מיושרות.

היא כעסה עליו, צעקה עליו, קראה לו ילד שלא מבין כלום, אף אחד שלא ייצא ממנו כלום.

במסדרון אחרי שהם יצאו - הוא הסתכל עליה - ואחרי שהיא עברה היא יכלה לשמוע אותו אומר - בלי השדיים שלה - היא בחיים לא היתה איפה שהיא.

זה מה שהכי הרגיז אותה.

היה לה גוף מדהים - והיא ידעה את זה - אבל היא גם ידעה להשתמש בו. והיא גם ידעה שאם היא היתה נראית פחות טוב - לא היו מתייחסים אליה ככה. המנכ"ל אף פעם לא היה מקדם אותה. היא היתה טובה - הגיע לה הקידום - אבל היא ידעה שהשדיים שלה עזרו. וזה כל כך הרגיז אותה. שכולם חושבים שהיא זונה.

נמאס לה - גם ככה זה לא משנה - 

היא לקחה את התיק - את הקפה המפונפן - סדרה את השפתון האדום - ארזה את הדברים וירדה לאוטו. 

היא לא זונה של אף אחד - היא היתה יכולה לנהל את כל החברה הזו אם היו נותנים לה. 

בדרך לכביש המהיר היא עברה דרך תחנת האוטובוס - כל הלוזרים שאין להם אוטו מחכים פה לאוטובוס להידחק עם עוד חמישים איש.

היא לא הבינה איך הם יכולים לחיות ככה. 

דחוקים ומזיעים - במקום לשבת במזגן הנעים של הרכב.

וחלקם מרוויחים טוב - סתם מתקמצנים על החיים של עצמם. 

ואז היא לא האמינה - הילד שהשפיל אותה - הנה הוא מחכה לאוטובוס - עכשיו זה ההזדמנות שלה .

היא עצרה - ושאלה אותו אם הרכב שלו התקלקל - הוא לא זיהה אותה בהתחלה.

אבל אז הוא שמח לראות אותה - "אין לי רכב, אני בא באוטובוס כל יום, את נוסעת גם לרעננה נכון?"

והיא בשוק - מאיפה הוא יודע איפה היא גרה - "יאללה אני אבוא איתך" והוא נכנס לרכב.

הוא לא שאל, הוא לא ביקש, הוא פשוט נכנס.

היא שונאת טרמפיסטים - מה לה ולכל מיני זרים שייכנסו אליה לרכב.

"איזה יופי שעצרת לי - האוטובוסים מפוצצים בשעה הזו".

הוא לא מבין ? היא לא רוצה אותו פה - אבל היא כבר לא יכולה לזרוק מהרכב. גם ככה זה נסיעה של רבע שעה - הכי קל להיפתר ממנו.

"אז למה יצאת כל כך מוקדם? אני תמיד אוהב לבוא מוקדם ולצאת מוקדם - ככה אני ממשיך מהבית אם צריך"

למי אכפת מה אתה אוהב - נחייך אליו בנימוס ושייגמר כבר. 

"אני ממהרת לרופא שיניים- לאיפה אמרת שאתה צריך?"

"זה בסדר אני אבוא איתך עד הבית - משם אני אסתדר - גם ככה חסכת לי חצי שעה"

אי אפשר להיפתר ממנו - הדבר האחרון שהיא רוצה זה שהוא יראה איפה היא גרה.

היא מסתובבת אליו - והוא פשוט בוהה בה - לא מפסיק. 

היא לא רגילה שגבר מסתכל עליה ככה - בעצם היא רגילה - זה מחזיר למקומות אחרים.

"הכל בסדר?" היא שואלת אותו 

"כן, בוודאי, הכל מצוין- תרשי לי לשאול אותך שאלה - הם אמיתיים?"

"על מה אתה מדבר?"

" על השדיים שלך - את הבנת בדיוק למה התכוונתי - הם אמיתיים או ששיפצת אותם?"

הישירות הזאת - החוסר אכפתיות מכללי הנימוס - זה הדליק אצלה משהו - 

משהו למטה - משהו שהיא לא ציפתה שיידלק. אבל גם היא יכול לשחק את המשחק הזה.

"היית מת לדעת הא?... אז תדע לך שהם מאה אחוז אמיתיים " היא שיקרה, לפני שנתיים היא השקיעה 20אלף שקל בחזה המדהים שלה.

היא רצתה את הלוק הזה - היא רצתה לסובב ראשים - ולא היה לא במה להתבייש. שיקנא.

"הם יותר מדי מושלמים בשביל להיות אמיתיים- אני מעריך שתלים של 600 סמ"ק נכון?"

מאיפה הוא יודע מה גודל השתלים שלה?? מה הוא מנתח פלסטי???

"אני לא מתכוונת לענות על זה - ומה זה משנה לך - גם ככה בחיים לא תתקרב למישהי כמוני."

האף אחד הזה חושב שיש לו סיכוי איתי...

הם עצרו ברמזור - הוא שוב הסתכל עליה - ומשום מקום העיף לה סתירה.

היא היתה בשוק. מאיפה זה הגיע??

"זה כי דיברת אליי לא יפה - זה לא דרך להגיב למחמאה - אמרתי שהשדיים שלך מושלמים - זה מחמאה - איך מגיבים למחמאה?"

היא היתה בשוק - מה נראה לו שהוא עושה? אבל היא הרגישה את זה למטה, היא הרגישה את התחושה הזו שרק מעטים גרמו לה להרגיש.

והיא ענתה בקול חרישי "תודה, אני שמחה שאתה חושב שהם מושלמים"

היא ציפתה שהוא יהיה מרוצה - אבל הוא רק אמר לה "הרמזור ירוק - את יכולה לסוע"

היא רצתה לסוע - אבל היא צייתה לו. הם כבר לא היו רחוקים מהבית שלה - אבל משהו בה החל להתעורר. הוא המשיך להסתכל עליה.

על החזה שלה - והיא הסתכלה עליו. במקום להסתכל על הכביש. וככה הם הגיעו עד לחניה שלה.

"יופי - תודה על הטרמפ - נתראה מחר?"

"רגע... אתה לא רוצה אולי ... לגעת בהם?" היא לא האמינה שהיא אשכרא מבקשת ממנו לחפון אותה.

"לגעת בהם - או לגעת בך?"

והיד שלו ירדה אל בין הירכיים שלה.

הרימה את החצאית הזיזה את התחתון, ונגעה קלות בכוס שלה.

היא נשכה את שפתיה, ופיסקה את הרגליים.

היא היתה רטובה. היא לא יודעת מה קורה לה. 

היא לא רצתה את זה - אבל היא מאוד רצתה את זה. 

הם בחניה שלה - למזלה אף אחד לא רואה - והוא מוציא את האצבע מהכוס שלה ומגיש לה לפה.

והיא יודעת מה לעשות 

היא מלקקת, עוד עוד ועוד.

טועמת את עצמה - ומסתכלת לו בעיניים.

"אתה רוצה אולי לעלות אליי... לקפה?"

"אני לא שותה קפה - ומעדיף שתרדי לי כאן ברכב."

מה?? הוא משוגע? אני לא הזונה שלו - הזמנתי לא לעלות אליי - והוא מדבר אליי ככה?

והיא לא האמינה - אבל היא שלחה יד למכנסיים שלו והרגישה איך הזין שלו עומד. אוווח איזה הרגשה.

ועוד סתירה עפה לפנים שלה. 

"אם את רוצה אותו - את צריכה לבקש יפה ... ברור?"

"כן ברור ברור - אפשר למצוץ לך בבקשה?"

"קודם כל תתפשטי - נראה מה הגוף שלך שווה."

היא לא מאמינה - היא בשוק - היא לא מתכוונת להתפשט כאן בחניה - מישהו יראה אותה.

אבל היא כבר לא רוצה - היא צריכה - היא צריכה לציית לו. 

החולצה יורדת, החצאית יורדת, החזייה נפתחת , והחוטיני הספוג מופשל.

היא רק נשארת בעקבים- היא ידעה שאת זה היא יכולה להשאיר.

 

עירומה, רטובה, היא רוכנת לעבר הזין שלו - היא מכניסה אותו לפיה ומתענגת.

היא נגעלת מעצמה - אבל היא לא יכולה להפסיק.

היא מרגישה איך הוא מתקשה בפה שלה.

היא כל כך בשוק - וכל כך שם. זה כאילו שהיא מסתכלת על מישהי אחרת - עליה- מוצצת כמו זונה ברכב.

היא אוהבת את זה. לא היא שונאת את זה אבל צריכה את זה.

זה מבחיל אותה - והיא לא רוצה שזה ייגמר.

הוא הפך אותה לזונה. 

היא הזונה שלו.

זונה של אף אחד.

לפני 4 שנים. יום שני, 19 באפריל 2021 בשעה 18:20

היא ביקשה להגיע אליי 

למקום בו אני גר, בו אני ישן , בו אני כותב , בו אני אוהב לבשל 

יש משהו חודרני בלהכניס אדם זר לדירה שלך 

אבל היא כבר לא זרה, היא הראתה נכונות להיות שייכת

היא פתחה את עצמה עבורי.

בכל זאת יש משהו מיוחד בלהכניס ילדה חדשה אליי הביתה. 

איך היא תגיב בכניסה, האם תהיה מבוכה ? נפגשנו רק פעמיים לסשן/דייט והיא מאוד מבקשת להגיע אליי.

יכול להיות שגם הדירה התל אביבית שלי קוסמת לה - כמו ילדה טובה היא גרה עם ההורים ומחפשת את העצמאות. אני לא חושב שעצמאות היא תמצא אצלי. 

אני לא אשקר - אני אוהב שמתחננים אליי - וזה בהחלט יכול לעבוד אליי. בעיקר שזה משהו שלגמרי בהחלטתי. וכן היצר הסאדיסטי שלי לפעמים יסרב, רק בשביל לגרום לה להתחנן עוד. כבר שבוע שהיא יושבת ומדבר על הסשן הפורמלי הפרטי הראשון שלנו. הבטחתי לה שיהיה כזה. אבל לא הבטחתי מתי. 

יום שישי, משפחה מסורתית, זמן מצוין להזמין אותה אליי. מה להביא היא שואלת - בגדים יפים ומושקעים - את יכולה לשים אותם בתיק ולהתלבש אצלי - ונרות שבת - בכל זאת חבל שלא נהיה מסורתיים. 

קבענו לתשע אפס אפס , היא מאחרת . זה לא התחלה טובה. היא מתנצלת ומגיע בעשר דקות איחור. היא הכינה לי אוכל, זה נורא חמוד, אבל הרעב שלי הוא למשהו אחר. 

יש מעין סידור טקסי שכזה שאני עושה לפני שמשהי מגיעה, בעיקר בפעמים הראשונות.

מנקים, מסדרים, מוציאים את הצעצועים 

אני אוהב להציג את הצעצועים שלי על הקיר. אין סיבה להסתיר. אני אוהב לראות איך היא מגיבה בכניסה מול השוטים המכובד. וחוץ מזה זה אסטתי. 

היא חנתה . אני פוגש אותה בחניה, מינימום של ג'נטלמניות . היא לבושה בשמלה לבנה די צנועה ונועלת כפכפים. החזה הגדול שלה בכל זאת בולט והשיער אסוף בשתי צמות כמו שאני אוהב. היא לומדת מהר. 

היא מסתכלת ואז עוצמת עיניים. דבר ראשון נשיקה. כל מפגש טוב שיתחיל וייגמר בנשיקה. 

היא הולכת לפני עם התיק שלה - הליכה של שתי דקות אליי הביתה - והיא לא מדברת. אני נהנה להסתכל לה על התחת. לא רואים הרבה עם השמלה הזו אבל אני בטוח שזה תכף השתנה. 

נכנסים אליי לדירה - היא רועדת ומתרגשת. היא רוצה עוד נשיקה, היא רוצה עוד חיבוק. אני נותן לה כוס מים והיא אומרת לי שהיא רוצה להיות יפה בשבילי - מהבית היא לא יכלה לצאת אחרת. אני שולח אותה לחדר להתארגן. אהבתי את הרצון שלה להשקיע. מבקש ממנה להשאיר את הנרות שבת על השולחן. מוזג לי כוסית וממתין בסבלנות לילדה היפה שמתארגנת בחדר רק לכבודי. בינתיים אני מדליק את הנרות - בכל זאת שבת לא?

 

לפני 5 שנים. יום שישי, 8 במאי 2020 בשעה 22:06

אולי כדאי לקרוא את הפוסט הקודם, אבל לא חייבים. העבר לא באמת משנה. סיפור שהיה כך המשיך. 

פנים קדימה, תחגרי חגורת בטיחות, נוסעים לים 

למה לים ?

כי זה המקום היחיד שאני מכיר באזור - ומשום מה השקט ששם עוזר לשקט הפנימי שלי - המקום מחזיר אותי לזמנים טובים

אני חונה

היא מחייכת. היא רגועה. היא חוששת אבל לא מפחדת. לפחות זה מה שאני מקבל מהפנים שלה.

היא שואלת אם יש פה איזה מקום שאני מעדיף. אני לא עונה.

אני מתחיל ללכת והיא אחריי. אני לא מביט לאחור. אני יודע שהיא שם. אני יודע שהיא תלך אחרי.

אני יושב בבתי קפה שעל החול. מקומות די גרועים בדרך כלל. אבל משום מה אני בוחר דווקא שם. לפעמים ממקומות גרועים יוצאות חוויות טובות. 

אני מזמין לה מילקשייק ונותן לה לבחור את הטעם. 

אני מזמין לי קפה. אספרסו, קצר, שחור בלי כלום.

המלצרית חייכנית. היא מנסה להבין את פשר הזוג המוזר שנחת עליה. 

היא מסתכלת עליי ומסתכלת עליה. 

הקטנה יושבת עם גב זקוף ומסתכלת קדימה לים החשוך. היא לא מנידה עפעף, 

היא רוצה להראות לי שהיא מסוגלת לבצע הכל.

אני אוהב את זה. אני אוהב את שהוראות פשוטות שניתנו בטלפון - הופכות למשהו גדול וחשוב

אני אוהב שפרטים קטנים מקבלים משמעות מיסטית.

המלצרית הולכת עם ההזמנה וסוף סוף אנחנו נשארים שנינו.

אני אומר לה להוריד את הסוודר שלה. היא אומרת שקצת קר. אני אומר לה שהיא צודקת, אבל לא שאלתי אותה מה הטמפרטורה בחוץ.

היא מבינה שזו לא היתה שאלה ומורידה. מקפלת אותו יפה ומניחה במסודר בתיק.

החזה הגדול שלה עכשיו בולט, לא רק שאני לוטש אליו מבטים.

היא לבשה מחשוף במחשבה שאני אהנה ממנו. אני אדם אלטרואיסט. אני רוצה שעוד אנשים יהנו. 

אנחנו מדברים קצת עד שהשתייה מגיעה. היא לוגמת מעט ואני שותה את הקפה בשני שלוקים. לא הגעתי לכאן בשביל הקפה אבל האמת שהקפה שלהם סביר לגמרי יחסית למקום. 

אני לוגם מהמילקשייק שלה. מתוק מדי. היא שמחה על השיתוף. הקרבה הזאת של להתחלק במשקה מוצאת חן בעיניה. קרבה זה דבר מעניית פגשתי אותה רק לפני שעתיים, אבל הקרבה נוצרה כבר בשיחות. עכשיו היא מתממשת. קירבה זה מוזר, לא פשוט. 

בא לי לבחון אותה קצת . אני מכניס אצבע למילקשייק ומוציא. מגיש לה אותה. 

היא מובכת. אנשים מסתכלים. אבל היא מצייטת. טעים לה.

הלשון שלה נעימה לי על האצבע.

היא מחייכת והיא כבר לא נבוכה. היא כבר לא בבית הקפה של החוף. כבר לא אפכת לה מהחול בנעליים. היא במקום אחר, איתי. 

אז אנחנו קמים. אני משאיר 50 ש"ח על השולחן. אין לי מושג כמה עולה מילקשייק וקפה על החוף. המלצרית רצה אחריי עם העודף.

זה ברור שהשארתי לה אותו כטיפ, אבל משום היא בחרה לרוץ אחריי. אני חושב שהיא סתם חטטנית שניסתה להבין לאן אנחנו הולכים מכאן.

או שגם לה בה לנעוץ מבטים בשדיים הנפלאים של הקטנה עם הצמות.

 

אנחנו הולכים קצת על החוף, הקטנה שלי צמודה אליי. צמודה צמודה. תפסה לי את היד וביקשה ללקק עוד.

אין אף אחד באזור. חוץ מאיזה זוג שספק ישן על החוף. 

אני מתיישב על ספסל מבודד ומצביע על הרצפה. היא מתיישבת לידי ושמה עליי את הראש שלה.

ככה בחושך עם רוח קרירה לא צריך הרבה יותר מזה. שקט פה ונעים. האבצע שלי בפה שלה, היד השנייה מלטפת לה את הראש.

 

היא מסתכלת לי בעיניים, חשוך אבל המבט שלה כל כך נכון

היא לוחשת משהו. אני אומר לה להגביר את הקול. היא מבקשת לרצות אותי. היא רוצה להרגיש אותי.

אני מסמן שהיא רשאית.

ככה על החוף, עם הגלים החשוכים, ילדה קטנה עם שתי צמות מוצצת לי ואני מרגיש את הרוח הקרירה והנעימה.

החזה שלה כבר מחוץ לשמלה , אני מתענג עליו ועל הגרון שלה. 

כנראה שעשיתי משהו טוב בחיים קודמים...

 

לפני 6 שנים. יום שלישי, 22 באוקטובר 2019 בשעה 21:13

לאסוף אותה מהבית של ההורים שלה ברמלה 

זה מה שקבענו 

בשעה שבע - יש עוד אור 

לא חם מדי ואני מחפש את הבית ברמלה 

הייתי כמה פעמים ברמלה, עבדתי לא רחוק, ההסעה היתה עוברת פה כל יום 

ועדיין לא ראיתי שום סיבה להגיע לכאן

טוב אולי בשבילה

חניתי לצד המדרכה וחיכיתי

היא ילדה, צעירונת, אבל היא רוצה לעשות רושם שהיא מנוסה

יש לה בן זוג - אבל היא צריכה עוד משהו. משהו שבאמת ייגע בה. כמו שלא נגעו בה .

היא מבינה את זה והבן זוג שלה מכבד.

אני רואה מגיעה. צמות בקוקיות כמו שדרשתי ממני. 

זה הדרישה היחידה, ראש פתוח וקוקיות. זה לא הרבה לבקש נכון ?

היא מסתכלת עליי , בוחנת אותי- אבל אז המבטים שלנו מצטלבים. 

היא מורידה ישר את המבט כלפי מטה - ואני מחייך. 

זה דייט . אור יום . כביש צדי ברמלה. מפגש ראשון 

אני שואל אותה אם היא מפחדת - היא עונה שכן . 

אני שואל אותה אם נזוז . היא לא מגיבה. 

אני שולח יד לפנים שלה מלטף אותם בעדינות . היא מביטה בי ולשנייה נדמה לי שהיא מתרפקת. גונחת. המגע נעים לה. 

היא נבלעת ביד שלי - ואני בלי היסוס תופס לה את הראש ומנשק אותה. 

גבר מבוגר ממנה בעשור לפחות - מול הבית של ההורים שלה. לא מכירה אותי שלוש דקות וכבר מתרפקת וגונחת ומנשקת ללא הרף. נותנת לי לבלוע אותה

אני מנתק מגע. היא מאוכזבת.

תיכנסי לרכב .. אנחנו נוסעים. מבט קדימה. נוסעים לים. 

 

לפני 11 שנים. יום שישי, 19 בדצמבר 2014 בשעה 11:54

מה יש במבט?

זוג עיניים כחולות שמסתכלות עליי 

שהייתי קטן היה לי קשה להשיר מבט

הייתי בורח הצידה מפחד להסתכל לאנשים בעיניים שהיו מדברים אליי

היא יושבת על הספה עם העיניים היפות שלה

אני שמתי שאותה שם, ועכשיו אני מסתכל עליה

היא נבוכה, אבל אני לא יכול להפסיק להסתכל לתוך העיניים שלה

העיניים שלה בהירות ונותנות לי לחדור אליה

יש במעמד הזה כל כך הרבה. זה כל כך פשוט

היא יושבת על הספה הנוחה. אני מלטף לה את הראש והיא מביטה בי

היא לא מפחדת , היא רוצה את זה 

ואני יכול לעשות איתה כל דבר,

אבל כל מה שאני רוצה כרגע זה להמשיך להסתכל על העיניים שלה.