לפני 11 שנים. 4 בינואר 2013 בשעה 23:26
וככה בסוף כל לילה את משילה את כולך מעלייך.
ראשית, את העקבים. לאחר מכן את כל התכשיטים, החן והיופי, הבגרות האצילית שהם יצרו לך.
ואז את האיפור, ראשית מהעיינים, חושפת תשישות וריקנות ומשם עוברת לשאר הפנים. חושפת מול עצמך את כל פגמייך.
מורידה את הסרט מהשיער, משהו חדש, אופנתי וילדותי
משילה מעלייך את השמלה, כמעט ונשארת במערומייך.
רק נשאר המחטב, שמכניס, ודוחק ומעצב את גופך.
את לא מושלמת ילדה אישה. ואולי את אפילו לא ילדה אישה, אלא רק ילדה, נערה המתחזה לבוגרת.
כי גם יופייך המוקפד למעשה סותר, סרט ילדותי ואיפור מבוגר, תכשיטים אציליים ושמלות זנותיות.
וכך בסופו של יום את נשארת עם כל פגמייך, בצד זרוק כוחך, יופייך המעוצב ומוקפד ככ שגם הוא נראה לא שייך לך.
הרי מה את סך הכל ללא כל האבירזים, ההסתרות, הכיסויים?
