את זה שהמרצה לייננות עשה קורס בהרחת בשמים ידעתי כבר מזמן.
במעבדת טעימת היינות שהתקיימה היום, הוא התהלך בינינו, הטועמים, וטרח לשאול אם טעימים לי היינות. הייתי כנה, וסיפרתי שהיין המועדף עלי הוא דווקא השרדונה של טפרברג, ולא השרדונה של ירדן, שהוא כל כך הילל.
הוא לקח טעימה מהכוס שלי (עם חולם מלא, סוטים שכמותכם!) וציין "מעניין, זה אומר עליך הרבה".
כמובן שלא יכולתי להישאר אדישה לאמירה שכזאת והתעניינתי מה המשמעות של זה בעיניו. הוא סירב לענות בטענה שזה אישי מדי.
הוא שאל באיזה בושם אני בדר"כ משתמשת. את אחד מהם הכיר ואת השני לא. ניסה להבין מה הכיוון. אמר שיחפש ויריח אותם (כן, אסור לבוא מבושמים למעבדה הזו, הוא ביקש מפורשות).
בתום השיעור ניגשתי אליו, אחרי שבדקתי מה הרכב הבושם בו אני משתמשת, והוא סיפר שעצרו אותו בברלין על הרחת בשמים. מסתבר שהסוטה מסוגל להריח בשמים שעות בפרפומריה.
כשהפצרתי בו שיספר לי מה ההעדפה שלי ביין אומרת עלי, בטענה שהוא לא יכול לזרוק משפטים כאלה לחלל האויר ולהשאיר אותי בתהיה, ניסה לפטור עצמו בהסבר כי ליינות, בדומה לבשמים, מספר שכבות של ריחות. שכבות מסוימות מתנדפות מהר, ואחרות נשארות זמן רב יותר. לעיתים הריח ההתחלתי נעלם ונשארים עם ריח שונה לחלוטין. העדפת ריחות מסוימים, על פני אחרים, מעידה על העדפות אחרות מסוימות. "ובזה אסיים", כך אמר.
בשלב הזה, כבר הרגשתי מובכת קלות, אבל הייתי חייבת לדעת עד כמה רחוק הוא יכול להגיע עם מסקנותיו. כשדחקתי בו עוד קצת, סיפר שבביקורו עם בנו בברלין, שזה עתה חזר ממנו, חלפה על פניהם אישה, וכשהריח את הבושם שלה, הפטיר בפני בנו "bitch". "בחינת העדפת הריחות יכולה להשאיר את האדם במערומיו", ניסה להבהיר.
מכאן כבר הפנמתי את הרמז הדק והעובדה שאין ברצוני להמשיך ולאלץ אותו לספר לי מה הוא חושב עלי, גם אם ביכולתי לעשות זאת.
אז כן, לרבים מאיתנו נטייה לקטלג אנשים ובייחוד נשים, לפי הבושם בו הן משתמשות. לרוב היא שטחית לחלוטין. אני לא אוהבת בשמים בעלי ריחות פרש, וגם לא כאלה מתוקים מדי. ותמיד חייב להיות להם טוויסט מעניין. על פניו, הסיפור הזה כנראה לא מרעיש במיוחד.
אבל העובדה שבחר לגשת אלי, להתעניין, לציין את העובדה הזו, ולרמוז קלות לגבי המשמעויות הנסתרות, כנראה תשאיר אותי תוהה עוד זמן מה.