מסמרים בארון הקיר שלי

בואי. יותר קרוב. אני יודע שאת רוצה. 

תמיד היה חסר לי משהו. אולי הוא נמצא שם, במבט הזה שלך? כן, המבט הזה. את מה שאת רוצה לתת, אני צריך לקחת. צריך, לא רוצה, לא יכול אחרת.

אל תשאלי אותי למה. אני שרוט כמוך, וזה עמוק ומדמם לפעמים. כבר הפסקתי לנסות להסתיר את זה, מאחורי תחבושות לבנות. ידעת שלא מוכרים תחבושות בצבעים אחרים? זה מקשה על אנשים כמונו. 

שיזדיינו, עם הפלסטרים המחייכים שלהם והתרופות שמשתיקות את הקולות שאומרים לך לברוח. כשהגוף שלך אומר לך לברוח, תברחי. זה פיזיולוגי, fight or flight. את הלוחמת אני כבר אוציא ממך, במקומות שתגידי לי 'לא יכולה יותר'. 

תוותרי על העמדת הפנים שלך. אל תפחדי, יש עוד כמוך. תסתכלי על מבטים של אנשים שהולכים לידך ברחוב. את רואה כמה ריק? זה כי חסר להם. לכולם חסר משהו, לא רק לך. את לפחות יודעת מה את צריכה. 

אני מבין. לא חשבת שמישהו יבין? אולי חשבת שכולם צריכים רק פורקן פיזי. אני אסביר לך בהזדמנות על פורקן נפשי. תביאי את השק שלך, נפתח אותו. אני יודע שגם שקים לא מוכרים כבר, תסתדרי בלעדיו. אני אעזור לך לסחוב.

בדיוק קניתי מזוודה גדולה. מדדתי אותה עם סרט מידה, 1.60 אורך. אם תקפלי את הרגליים, תוכלי להיכנס. את המנעול אני מעדיף לשים לך על הצוואר.