לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 8:26
אהבתי לצאת למרפסת בשעת בוקר מוקדמת, לפני ששאון החיים מתפרץ במלוא אונו תחת הבית הקטן שלנו ברחוב ליד הים. הפסים של כיסא הפלסטיק הישן היו נלחצים לירכיים החשופות שלי, ואני הייתי יושבת ומתמסטלת מאוויר צח של בוקר עד שהמלח היה צורב לי בעיניים.
הייתי יושבת שם בתחתונים, צמודה ללפטופ, והמילים היו נשפכות ללא קושי ומסתדרות בשורות יפות, מחכות שאשלח אותן לדרכן, אל עיניהם החצי פקוחות של זרים שהשכימו קום גם הם, וחיפשו משהו לבלוע איתו את הקפה והסיגריה.
הייתי שומעת אותו מתהפך במיטה בחדר השני. הבית היה קטן וישן, מה שאפשר לי להיות קרובה אליו תמיד. דמיינתי אותו מתעורר אל תוך שלוש השניות הראשונות של ההתעוררות שבהן לא זוכרים כלום, ואת התמונות של המציאות שלנו חולפות לו בראש במהירות, מזכירות לו איפה ומי הוא.
כשהיה קם הוא היה שוטף פנים ויוצא למרפסת, מחייך אליי ומלטף מבלי משים את הזיפים שצצו על לחיו מאז יום אתמול. הייתי מעבירה מבט מהפנים שלו לזין החצי ער שהתנוסס מולי, נזכר גם הוא איפה ומי הוא. לפעמים הוא היה מקרב אותו אליי, מלטף לי את הלחי בהתגרות, אבל אני המשכתי להסתכל בפניו בלי לגעת, נלחמת בצורך הטבעי להחריד להוציא לשון חמה ולטעום.
הוא היה הולך להכין קפה, בערך בזמן שהייתי לוחצת על "שלח". הוא אהב להכין את הקפה שלו בעצמו, למרות שתמיד הצעתי. לאחר ששתה אותו במהירות, הוא היה חוזר למרפסת, מעיף מבט על מסך המחשב ומוודא שסיימתי לעבוד.
הידיים הגדולות שלו היו מוצאות את מקומן על הלחיים שלי וריח הקפה השחור היה חודר לי לאף וממנו למוח, מתערבב עם מחשבות החרמנות המבעבעות שלי. הייתי מסתכלת עליו ופותחת את הפה, והזין הזקור במלואו היה ממלא לי את הגרון. כשהראש שלי נשען על מעקה המתכת והידיים שלו תופסות מהצדדים, הוא היה מזיין לי את הפה לאט, מתענג על כל כניסה. הייתי מרגישה איך המאגרים שלי מתמלאים בהתמסרות וסיפוק, ואת הכוס שלי רועד ומתכווץ, מגיע לסף אורגזמה רק מאקט הבעלות הזה, בלי שאף אחד יגע בו.
רק אחרי שהוא היה מסובב אותי וחודר אליי, תוך כדי שאני גומרת שוב ושוב, הייתי מרגישה את הלסת שלי כואבת. שאגת הגמירה שלו הייתה מפלחת את האוויר כמו קריאת המואזין. כשהייתי פוקחת עיניים, הייתה כבר תנועה מלאה ברחוב שמולנו, מזכירה לי שגם העולם התעורר בינתיים.
בשיער פרוע, כשאני עדיין מרגישה את הזרע החם שלו בתוכי, הייתי לובשת שמלה קצרה ויורדת לרחוב, בלי נעליים, להביא לנו משהו לאכול. לפני שהייתי עולה הביתה, הייתי מסתכלת מלמטה על המרפסת, נזכרת איפה ומי אני. לא ידעתי כמה אתגעגע להביט בה שוב.
