אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה
אחרי שכבר אשכח אותה כליל
אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה
ילדה קטנה אהבתי בגליל.
מה את?
תגיד לי אתה.
אם את כמו כולן, זונה/שרמוטה/כלבה/חפץ.
אתה מחכה לשמוע שאני לא כמו כולן?
אני מחכה שתוכיחי לי שאת לא. לא ענית לי, מה את?
זאת שתהיה לרגלייך.
את רוצה לשבת קצת לידי?
לא, נוח לי על השטיח.
את כבר שנתיים יושבת על השטיח.
במיטה אני לידך. הפרש הגבהים פה טוב לי.
את צריכה הפרש גבהים כדי להרגיש למטה?
לא. אני אוהבת להרים אלייך את הראש.
אנחנו, זה קצת כמו לחיות על ענן.
תמיד רטוב?
לא. גם. הראש גבוה גבוה, אבל המון סערות.
איך זה יגמר לדעתך?
כשתשקע השמש, את תברחי מפה. או שנתחתן. למה את צוחקת?
כי אתה סתם אומר, אנחנו לא יכולים.
אנחנו לא. מי יתן לך להתחתן על הברכיים?
הייתי אומר שאני תמיד אהיה כאן, אם תצטרכי.
אני תמיד אצטרך, לכן לא תוכל להיות.
תתפרי לך ענן? אחד פחות סבוך?
אף פעם לא ידעתי לתפור.
לא משנה מקום, גם זמן לא משנה
ילדה קטנה אהבתי בגליל
ואני הולך לפגוש אותה לגמרי במקרה
אחרי שכבר אשכח אותה כליל.
(פסקה ראשונה ואחרונה, מאיר אריאל/פלוגה בקו).
