לונה בכלוב הגדול

בשיפולי

הר כנען,

אמר המדריך. 

אירוטיקה באוזניי. 

אעדכן את הפרופיל. 

לאט לאט מגלה מה אני רוצה ולמה אני זקוקה,

ומה אני לא יכולה בלי. 

בסוף אבין. 

ובכן,
גם במקרה הזה שלנו, כמו בכל מערכת יחסים כלשהי בין שני אנשים, יש שני אנשים (לפחות), שהם קודם כל בני אדם!
וכשמדובר בקשר בין שני אנשים ועוד כאלה שונים, (לא ״מעולמות שונים״, כי שניינו נולדנו על אותה פלאנטה ואפילו באותה מדינה) זה תמיד מסובך.
כמו שבעלי לשעבר היה אומר, במערכת היחסים יש שלושה גורמים: אני, את ואנחנו.
וזה לא תמיד מסתדר בדיוק כמו שהיינו רוצים, והרי אם זה לא היה מורכב, זה לא היה מעניין.

אז למתעניינים ולשואלים בנושא ״צרות בגן עדן״ אני מעריכה את הדאגה ומודה על האיכפתיות.
נכון, כנראה שלא הכרתי פה את שותפי לחיים לעתיד (לצערי), רק את אדוני להווה, למרות ששילוב מסויים בין השניים עדיין נשמע לי חלומי, אבל בכל זאת נקשרתי (כן כן, תרתי משמע, ברור) וזה המצב. כרגע, בכל אופן.

את הפואנטה חפשו בפוסט אחר, או בבלוג אחר, או ביום אחר...

תודה,
ל.

הוא אין לו מצברוח היום ואני פה תקועה בעבודה.

יקר אחד, מתה לבוא ורק לתת לו חיבוק.

ומציצה.
וקצת לרדת על ארבע ולהפנות אליו את הישבן לכמה הצלפות טובות כאלה, שיוציא את כל מה שמעיק עליו. שישחרר.
רוצה להכיל אותו
כי אני כזאת, מכילה.
שיתפרק עלי ויתרפק עלי,
עם מסאז׳ בכל הגוף
והרפיה.
כן, זה המצב
וכן, אני מתה עליו.

גמורה

מפורקת

מסומנת

נשוכה 

מוכה 

חבולה

תפוסה  

הבעיה עם סטירות למשל, היא שהן ניתנות עם היד הדומיננטית, כך שכמעט תמיד על אותה לחי. השמאלית האומללה שלי נפוחה בצורה שהורסת לי את הסימטריה של המבנה הסקסי של עצמות הלחי הגבוהות. 

וזה גם מרגיש קצת כמו אחרי עקירה כרורגית של שן בינה או שתיים. וגם את הלשון נשכתי. קשה לי לדבר ואני בכלל מעוותת קלות.   

הניק החדש להיום:

קווזימודו. 

כזה לארג׳ אדוני היקר (ולא רק במידת הזין), איך הוא מפרגן לי להזדיין עם בחורות, אפילו אם הוא לא שם. 

ואני מפרגנת לו בחזרה עם תמונות חמות מהשטח.   

אבל כמהההה היו חסרים לי הזין שלו, הכוח והראש המוטרף הזה שלו, לא יאמן!!!   

גם כשהיא זיינה אותי עם האצבעות חזק בכוס וגם כשדחפה לי אותן עמוק לתחת ולחשה שאני הזונה שלה, אמרתי לעצמי 

אני לא הזונה שלך, אני הזונה שלו. רק שלו. אני פה בהשאלה, זמנית ביותר, בגלל אדיבות לבו. 

והוא איתי בראשי, בלבי. 

אבל עדיין היה כיף 

:-)

מוזר איך קולם של יקירנו משפיע עלינו, ומדהים איך הקול שלנו מסגיר אותנו, באוזני אוהבנו.

איך לפעמים מספיק משפט אחד אפילו בטלפון.
זה הרי לא מה שנאמר כמו איך שנאמר.

רגשות ומצבים שהכי קל לזהות לפי הקול:
עצב
כעס
חרמנות

לחרמנות קול מיוחד.
עוצמת הצליל פוחתת בדציבלים
גובהו יורד נמוך,
גון הקול גולש לכיוון האינדיגו
והאינטונציה מתחדדת.
בין לבין אפשר לשמוע את הריר שמתחיל להצטבר בפה,
הבהירות מתגברת
ואז התוכן משתלב עם הקול. 

הקול הזה מספיק בשביל להרטיב לי את התחתונים לגמרי.
איזור ארוגני אדיר נחבא לי בין האפרכסת למוח, עובר דרך תעלת האוזן, השבלול ועצב השמיעה.
איך מתערבבים לנו החושים וקול נהיה מתוק, מלטף, מחבק, ממלא?

לדעתי זה מדהים. 

באיזה שלב זה נהיה לגיטימי למות על מישהו?

בוקר טוב ויום מעולה, 

עבודה פוריה

וחיוכים!!!

פתאום התעוררתי שטופת זיעה הושטתי יד לטלפון לידי,

השעה ארבע בבוקר. 

אין שיחות שלא נענו, אין הודעות.  

אני ישנה בלי הלילה טוב שלו. 

כל הערב מפנטזת עליו מחכה לשיחה הליילית שלנו, ונרדמת.   

שינה בלי הלילה טוב שלך טרופה היא, והבוקר שאחרי עלוב. 

לא רציתי לקום. לא הצלחתי לקום. 

לא עשיתי כלום. 

זקוקה לך יותר ממה שאני מבינה בכלל. 

מחכה לך פה.

לילה טוב ובוקר טוב ויום נפלא לך אדוני. 

שלך. 

לילה

רק אני והיא כאן, כבר שעות. 

הציניקנית הממושקפת הזאת

קצוצת השיער המאפיר

היא לא מחבבת רבים, אבל אני יודעת שאותי היא כן. 

אני מרגישה את זה. 

לפעמים היא נפתחת אלי

וגם הלילה דיברה את המיכסה החודשית הממוצעת שלה

בערך. 

היא חושבת שהיא רק גוף ואמא. 

חייבת ניעור דחוף אמרתי

את? היא שאלה

עניתי: גם. 

בא לי לתפוס את כל הארבעים ושמונה קילו שלה

ולהדביק אותה לקיר. 

בחיי!

לו רק היו לי ביצים.