לונה בכלוב הגדול

ולא סביר.

נקודת המפנה נצפתה כבר אז

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=71529&postid=753810

יותר מסתם מישהו מהעבודה, זה כבר באמת חסר סיכוי במציאות ב 99.9%.

אבל ה 0.1% הזה... אוי.. מאוד מפריע לי לישון.

אני משעשעת אותו, זה ברור לי. הוא צוחק איתי כמו שלא צוחק עם אף אחת אחרת. ומשתמש איתי ביותר מלים.

הוא עומד קרוב קרוב אלי גם כשאין צורך.

הגובה שלו בולע את הנומך שלי כשהוא ניצב מאחורי, ומולנו המחשב. ואני מרגישה את הדבר הזה באוויר בינינו, אולי זו האנרגיה הזאת שמדברים עליה.

והוא עוד אחד כזה שאלוהים מסתכל עליו ומברך את כל מעשה ידיו ויש ביניהם קשר הדוק. ומה חסר לו בכלל בחיים?

"את חדשה פה?" שאל אותי בצחוק, כאילו אני לא עובדת פה כבר כמעט עשור, אבל יש בשאלה הזאת משהו שבשבילי זה כאילו אולי הוא רואה אותי באור חדש, אני מובנת..?

לפעמים מצליחה להוציא משפט נורמלי לידו, חצי מהמשפטים מגמגמת.

רוצה להסתכל לו בעיניים כשהן מכוונות אלי, אבל מסיטה את המבט במבוכה, ופוחדת להישיר מבט, שלא יצא לי בוטה מדי או פרובוקטיבי, כי אני לא טובה בגבולות בתחום הזה.

אדם כל כך מצליח, מוכשר ומוערך, ממש מישהו לסגוד לו. או לחלופין לשחרר אותו מהממלכתיות ומהחשיבות המכבידה של התפקיד והמעמד ולעזור לו למצוא את מקומו. להשתחרר. מה שירצה.

רואה אותו רק לרגעים קצרים ובתדירות נמוכה, ומחר כנראה ניפגש שוב ואני כבר מוטרפת.

Help...