לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לונה בכלוב הגדול

החיים and beyond
לפני יום. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 20:50

אני מתה עליו, באמת. הוא מתוק והלוואי שהיה יותר שלי.
הציע לי ביס מהבייגלה שלו היום

ותשובתו לשאלתי היתה

שומשום.


מיד הרגשתי כאילו סדק נפער ברצפת הלובי ביניינו לכדי תהום, והארץ מסיעה כל אחד מאיתנו הרחק אחורנית.
קשה להסביר, פער דורי או עדתי, תרבותי או מנטלי. פחות חמור מאשר אם היה אומר שהצביע ביבי (הוא לא, כבר בדקתי מזמן), אבל עדיין השאיר בי תחושת קבס. כאילו זה פשוט לא נועד להיות.

לפני 3 ימים. ראשון, 10 בנובמבר 2019, בשעה 23:38

ההשראה השירותית

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=932373&blog_id=50157

 

אחרי שחזרתי משבוע חופש, אב הבית קפץ למזמוז בוקר קצרצר בחדר המדרגות (ולהביא לי קפה), וקבענו פגישה אינטימית בסוף יום העבודה.
כל היום כתב לי ותחקר אותי על המפגש עם האקס שהיה בסופ"ש. לא בדיוק הבין למה האקס מזיין אותי ואני מכילה אותו ולרוב אני אפילו לא גומרת כשאני איתו, וסיפרתי שכבתי על הבטן והוא החזיק לי את הראש מהשיער ונישק אותי בפה ודפק אותי מאחורה, אם חשובים הפרטים.

לאב הבית היו חשובים הפרטים. הוא הסביר לי שאני שייכת לו, והוא מרשה לי להזדיין עם האקס, והוא יזיין אותי אח"כ בתחת כי אני במחזור, אה.. לא כי אני במחזור, בלי קשר כי ככה בא לו, והוא מחליט להיכן הוא מחדיר את הזין שלו בגופי, כי אני כנועה לו ואין לי אפשרות בחירה "וחוץ מזה, את שלי ואני מחליט". 

בסוף היום אפילו זכיתי לקבל ממנו איזה שני ספנקים בתחת, אחרי שזיין אותי בצורה מאוד לא ג'נטלמנית.

 

אלפא ונילי בהליכי המרה - יש ;-) 

לפני 4 ימים. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 22:14

תסתכל עלי, תראה אותי. אני כותבת ומוחקת. תחפש אותי, תרצה אותי. אני כותבת ומוחקת. תזיין אותי, תפרק אותי, תמלא אותי, תקרע אותי, תחבר אותי. אני כותבת ומוחקת.

לפני 5 ימים. שישי, 8 בנובמבר 2019, בשעה 22:45

פרפרזה על ליל אמש 


הורידו אותי בבית בחצות אחרי ערב צוות, עוד טיפה שתויה.
מסירה איפור. מטפטפת ארבעים טיפות אופטלגין לכפית ולוגמת. טמפון. פיג'מה. מיטה. שוקולד. מתה.

הודעה מהאקס (שכבר הפך לנוכחי): יכולה להיפגש?

עכשיו?! 

בטח. אתה בא לאסוף אותי??

לפני שבוע. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 21:28

מסנג'ר לא שוכח, אולי רק אם ממש תבקשי מפורשות.
לא משנה כמה תהפוכות עברת בחיים,
כמה אהבות ואכזבות,
כמה בני זוג או בנות זוג,
כמה לוויות ולידות.
תמיד אפשר לבנות על חפירה מדממת בעבר כואב, בפייסבוק מסנג'ר.
מימי קדם של "אר יו אינטרסטד", כל ההכרות ביניינו, החיזורים, השירים, המכתב שלי מאחרי הפרידה, הכאב, ההחמצה, חוסר היכולת שלי לשחרר (ובדיעבד, גם קצת שלך), הגישושים המזדמנים במשך השנים. לשבת לקרוא, ולבכות.
אחח.. מזוכיזם במיטבו (זה מנטלי?)

 

 

 

 

 

יכולנו כבר להיות גרושים + 2‪

לפני שבוע. שישי, 1 בנובמבר 2019, בשעה 23:25

חלפו שנתיים מאז קץ אדם בחייו.

שוב התכנסנו למפגש דמעות בין מלבני השיש, 

וכל הנסיעה לשם אני חושבת לי כמה פעמים נסעתי במסלול הזה בלילה לאחרונה,

כי ממש מעבר לכביש נמצא החדר שהפך להיות המקום שלנו. 

לפני שבועיים. רביעי, 30 באוקטובר 2019, בשעה 00:39

אם הוא ביד אחת החזיק לי את הידיים מעל הראש  וזיין לי תגרון כמעט למוות, בחיי.. ריר, נזלת, דמעות, שבירת שיאים בזמן נטול אויר על גבול האספירציה של כל השפיך שלו,
ואחרי מנוחה קלה התנצל שהוא צריך היום ללכת מוקדם כי בלה בלה בלה,
והוא שונא לגמור וללכת (גם אני שונאת שגומרים לי והולכים, השבתי),
מה זה עושה אותי? מה זה עושה אותו? ומה זה היה לעזאזל??
ולמה האידאליזציה שעשיתי לו לפני שנים עדיין תופסת?

 

לפני שבועיים. חמישי, 24 באוקטובר 2019, בשעה 19:01

הפרוקטולוגית אמרה שכדאי לתת לתחת שלי קצת מנוחה, ולזכור שיש לי עוד חורים.
ללא ספק רגע השיא של השבוע.


וזה היה שבוע עמוס.

 

סופ"ש נעים!  :))))

לפני 3 שבועות. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 21:21

שיא העומס בעבודה היום, ככה זה כשחגים. לשניה התיישבתי לנשום אויר. 

שתי הודעות רצופות ממנו הקפיצו לי את הדופק בשניה, אני אפילו לא בטוחה שהוא מבין את זה. 

 

"בואי לחדר המדרגות שליד ה***"

 

"עכשיו" 

 

עזבתי הכל, מילמלתי משהו בסגנון "אוי, אני חייבת שניה ל.. זה.." ובהליכה נמרצת הגעתי לקבל את פניו בחדר המדרגות, סמוקה ונרגשת. נראה לי שגם הוא היה קצת המום, אבל אחרי הכל

עכשיו זה עכשיו. 

 

 

לפני חודש. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 17:36

יש אנשים שממש יודעים לקרוא אנשים אחרים, לא צריכים מילים. נתקלתי במעטים כאלה. 

נראה לי שהרבה שולטים חושבים שהם כאלה, ואולי זה נכון.
בזוגיות אולי אחרי הכרות מעמיקה באמת לא צריכים מילים בשביל להבין בדיוק מה עובר לשני בראש.
אני לא מהאנשים האלה, מפעם לפעם אני מקבלת תזכורת לכך.
גם אתמול, כמו לפני שמונה שנים, אין לי מושג מה עבר לו בראש (הוא גבר אז "לזיין"?), והוא לא מדבר. אפשר להשתגע מזה.
בעברי הייתי בדיוק ככה, אבל מזמן כבר הבנתי שזה לא יכול לקדם אותי לשום מקום.
לפעמים לא מספיק לחייך, צריך גם להגיד "תמשיך, זה נעים" או "יותר חזק",
ולא מספיק ללטף לי את הצוואר, צריך גם להגיד "גם אני מרגיש איתך החמצה איומה",
ולא מספיק להגיד אני שמח לראות אותך, צריך להגיד "גם את לא יצאת לי מהראש כל היום",
ולא מספיק להגיד "מה?! איזה שטויות" כשאני שואלת אם זה בכלל קשור אלי או שזה בגלל שהוא זקוק עכשיו למישהי שלא יכולה לעמוד בפניו, צריך להגיד "בטח שזה בגלל שזאת את, זאת תמיד היית את",
ולא מספיק לנשק אותי בלהט ורעב, צריך גם להגיד "את כל כך יפה".

אפשר גם לא שקרים, מקבלת גם אמת, רק תגיד משהו.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=853576&blog_id=71529

*סליחה שלא קשור ליום כיפור