לפני שנתיים. 28 בדצמבר 2021 בשעה 1:06
מתעוררת משינה בשתיים בלילה, ולא מצליחה להרדם שוב.
חושבת על הקראש שלי, ומתענגת. הפלרטוטים בינינו עדינים ונעימים ואני מצפה כבר לפעם הבאה.
חושבת לי כמה הוא חכם ומרשים, לאילו השגים הוא הגיע, לכמה אנשים הוא עזר, כמה חיים הוא מציל, כמה חידושים הוא מפתח, כמה הוא תורם, כמה הוא מרוויח, כמה הוא צנוע!
וכמה אני אפילו לא רבע מזה, אפילו לא שמינית, כמה המוח שלי מוגבל, כמה התרומה שלי לאנושות צנועה, כמה אין לי מה להציע לו, ולמה שהוא ירצה לתת לי, ומי אני בכלל, אפילו לא כזאת יפה. הכלבה הכי עלובה. למה שירצה בכלל להתעסק עם אפס שכמותי.
הבנאדם פאקינג רוקסטאר ואני אולי דרגה אחת מעל כלום.
המציאות מכה בפרצוף.
איף על מחשבות כאלה.
