לונה בכלוב הגדול

הלילה הבאתי את השקית הרלוונטית
אחרי שבפעם הקודמת שכחתי אותה על שולחן האוכל בבית
וענדתי לצווארו את הקולר החדש שלו
וחיברתי אליו את השרשרת שאחזתי בידי כל העת.
לראשונה בחיי החזקתי כלב אנושי ברצועה,
שלי
רכושי.
אולי עוד אכתוב על כך בעתיד.
עכשיו עוד מוקדם וקשה לחבר מילים למשפטים.
תחושה שלא הכרתי.
איך לא הכרתי עד עכשיו?!
כל כך הולם אותו המראה הזה,
כמו שלא דמיינתי בחיים שיכול להיות.
נראה כל כך טבעי,
ומטריף אותי.
נראה שכך נועד להיות
זה מקומו,
תחתי
בשליטתי
אין לי כל ספק בזה.
וגם לו אין.
וקשה להסביר במילים,
למרות שהייתי רוצה.
ובסוף, לפני שנפרדנו
כל שיכולתי להגיד לו זה

כבר בא לי עוד!