לונה בכלוב הגדול

נראה לי שמשהו השתבש לי בדרך.

ביום שאחרי הוא לא התנהג כמו הכלבלב החרמן המאולף שלי.

כן, ישנם אילוצי החיים ויום עמוס וכו' וכו' 

אבל בין השורות משהו מרגיש לי עקום. 

היה לנו ערב קצר ומאוד אינטנסיבי.

אמר שהתבאס על כך שלא נשאר מספיק זמן לנוח ביחד.

גם אני מצרה על כך, והרי אני האחראית, 

ולא הצלחתי להפסיק,

להניח לנו לשכב זמן מה רגועים כשראשו עמוק בתוך כפות רגלי

מסניף

נושם

כי לא חזקה בדחיית סיפוקים, 

ונדלקתי שוב

ורציתי עוד ועוד טירוף חושים

איתו

ממנו

וקילחתי אותו בסוף וצחקנו והיה נוח ונעים

ונהנינו. 

נפרדנו בחיוך, 

כזה שהאישונים מקבלים צורת לב, אם היינו בסרט מצוייר

לחיים סמוקות

עדיין אני מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר,

הוא טוען שלא מרגיש דבר כזה. 

איזה אנטי קליימקס... בעעע. 

שונאת להיקשר לאנשים

וגם לכלבים.