לונה בכלוב הגדול

שנים שלא ממש ידעתי איך לקרוא לזה, לאן לשייך את זה. קראתי לזה חיבה לסקס קשוח, אגרסיבי, כזה שמובל על ידי גבר אסרטיבי, חזק, פסיכי..
היו בני זוג והתנסנו ולא הגענו לקצה.
היה ההוא שנעץ סיגריה בוערת על ישבני השמאלי, ולפעמים קשר את ידי בצעיף שלי. הייתי מאוהבת בו נואשות והתרסקתי כשנגמר.
ולפניו היה ההוא שהפך אותי, תקע את הזין שלו בכל חור שלי, גהר מעלי, קיפל אותי, הורה לי לפתוח את הפה וירק לתוכו והשאיר עלי כחולים כחולים. לא ממש הבנתי מה הוא עושה, ולמה זה כל כך מדליק. זה מתישהו התפוגג ונגמר.
יש עוד כל מיני דוגמאות לקשרים קצרים יותר או פחות, עם כל מיני אלמנטים,
והמון המון פנטזיות ושיטוטים באתרים והכרויות אישיות או וירטואליות שלימדו אותי והובילו אותי אל הכלוב.
כל כך רציתי להרגיש שייכת.

אתה האחרון שקראתי לו אדוני,
ועברו מאז כבר כמה שנים
והיום אני אחרת ופחדנית נורא.
פוחדת מהכאב
פוחדת לשחרר
פוחדת לוותר
פוחדת לתת
פוחדת.
או אולי לא מעוניינת.
חזרתי לפה ובאת בעקבותיי
ואין מספיק זמן ביום לכל הטירוף הזה
וכישורי חלוקת הקשב שלי עלובים.
אתה מעיר דובים ממרבצם
וגם אותי.