לונה בכלוב הגדול

אני יודעת שגם ככה אני קצת פסיכית בנושא, ובטח מעט היפוכונדרית, וגם מתוקף תחום עבודתי אפשר להבין את הפחד.
יוצא לי הרבה לחשוב לאחרונה (או לא רק לאחרונה) על הקטע הזה של זוגיות מחייבת כזאת, כמו נישואין או מגורים משותפים וגידול ילדים יחד, במסגרת יחסים פתוחים או לא או בדסמים או לא וכו',
כך שלא משנה מה קורה בתוך הזוגיות או בין בני הזוג, אם אחד חולה (חולה חולה), אז השני כולו שם, להמשיך להחזיק את הבית ובעיקר להחזיק את היד.
ואני ושכמותי, שהגורל גזר עלינו ואנחנו על עצמנו - בדידות, מה יהיה עלינו? מי יחזיק את ידינו?

אמצא לי מחר רופא עור טוב שיבדוק את הדבר המוזר שצמח לי על הכתף.

*עריכה: זה כנראה לא נורא אבל נוציא את זה אחרי החגים ונקווה לטוב.