להסתיר את מבטה המאוכזב.
מכירים את המשפט הזה? הוא מצלצל כל כך מוכר. הרומן הרומנטי סטייל.
זה הדבר הראשון שעבר לי בראש
"היא התקשתה להסתיר את מבטה המאוכזב"
ולמה לנסות בכלל להסתיר?
ולמה בגוף שלישי? אולי ברגעים מסויימים זה יותר נוח להביט כך על המציאות, מהצד.
"זקפתו היתה חלשה מדי, ומספר נסיונותיו לחדור לישבנה כשלו.
אתה רוצה לזיין אותי בתחת - שאלה.
אני רוצה לזיין אותך בתחת - ענה.
גם אני רוצה שתזיין אותי בתחת - הגיעו להסכמה.
הוא לא התייאש עד שהשיב לעצמו את אונו ונכנס אל פתח המערה הסודית, הצרה והחמה שלה, וזיין אותה היטב (נו כן, בתחת).
עינייהם נפגשו כל משך הדפיקה, מבטה המזוגג מול מבטו העמוק, ומיטת הברזל הכבדה הוטחה שוב ושוב בקיר חדר בית המלון בקצב מתגבר.
בזוית הזאת כשהוא מזיין את ישבנה ומתחכך בדגדגנה, חשבה, עוד רגע קט והיא גומרת באורגזמה מטרפת, לה חיכתה ימים רבים.
קול אזעקה עזה פילח את האוויר בחדר כמו סכין! הוא קפץ מהמיטה ורץ לעבר דלת החדר. אזעקת אש? אזעקת רמז לרעש חזק מדי הבוקע מחדרנו שבקצה הפרוזדור (היש דבר כזה?)? תוך מספר שניות פסק הרעש מחריש האוזניים, הזקפה הלכה, הרטיבות בעקבותיה.
גם ככה נהיה מאוחר, אמר.
ועל מבטה - איני צריכה להוסיף עוד"
הסוף.
Until next time
