לונה בכלוב הגדול

ביום שלישי סופסוף הצלחתי לקבוע עם אב הבית לשעבר אחה"צ שלם (שעתיים) לבד, בבית מלון מפנק (חדר משופץ ונקי בלי חלון).
כמעט עד השניה האחרונה לא הייתי בטוחה בכלל שהוא יבוא. כבר הייתי מוכנה להתעצבן ולא לדבר איתו לפחות יממה!
בסוף זה קרה, הצלחנו! לכמה רגעים זה היה כמו הגשמת חלום. כאילו כל מה שרציתי אי פעם זה לשכב על הגב עם הרגליים למעלה, שידחוף לי אצבעות לשני החורים ויאכל לי את הכוס למוות. כל השאר בונוס (והיה בונוס).
למחרת הגיעה הנפילה הגדולה, אנטיקליימקס מהסיוטים. חוסר סבלנות נוראי, התפרצתי על קולגות, העיניים שלי כמעט יצאו מחוריהן מרוב גלגולים, והמון נשימות עמוקות מול מטופלים.
לא בטוחה שלגמרי התאוששתי עדיין.