לפני 4 שנים. 1 בפברואר 2020 בשעה 7:13
ערב חביב בחדר במקום האהוב עלינו.
מול המיטה מראה צרה שוכבת,
רואה בה אותי על הבטן והוא יושב מעלי
ומעסה את הישבן המפואר שלי
ואת הירכיים המפוארים לא פחות
ביסודיות ובעדינות מעצבנת.
הזכרון שלו מלפני שנים, באותה היד מצמיד קצה בוער של סיגריה לאותו ישבן, שהיא אז קצת פחות מפואר, מצמרר ומרטיב אותי.
רואה אותו בראי וזה הוא וזאת אני ואין אדי אלכוהול וסמי פיצוציות,
ועדיין לא מצליחה להבין איך הוא מסוגל לא להניף את היד באוויר ולהנחית אותה שם בעוצמה.
הראש מתרוקן ואני רק מחכה במתח והתרגשות
וזה לא מגיע.
באמת לא יודעת. לא מבינה.
מוותרת
