לפני 11 שנים. 14 בינואר 2013 בשעה 20:18
למה את נעטפת בחוטי תיל כשאת צריכה להיעטף בכותרות פרחים?
ואדם.
שיחבוק את צערך.
הוא שם עבורך.
מתענה כמוך.
מתערטל בבדידותו.
רוצה להתענג איתך על מוסיקת רגש, יחד איתך בתחושת לבדות ביחידת זמן נפרדת.
רחוקים. נצמדים. נבדלים. מתקרבים.
מקשיבים לנשימות ברקע הדומם. מבטו ידמיע אותך, ייגע ב-50 שכבות של רגש.
ואת ברורה, לעצמך.
לנוכחות הנרקמת למשמעות מובנת.
והוא קיים.
יפה, זוהר, לבן בוהק כמו כוכב מנצנץ.
ואת חופשיה.
לא מסוייגת.
לבחור בו.
להחזיק בליבו הטהור.
כי רק אחת תשכיל לדעת.
לגעת.
משתחווה לתחושה הנילווית לך.
חושב.
עוזב.