את מרגשת/מרגישה אותי בכתיבה שלך,
שאני רוצה לבכות
לידך
כך ארגיש חזק
מתחזק ממוצאן של דמעות
של רגש
עמוק
אלייך
פוגשות לחיים, שפתיים בשרניות, צוואר,
מגע ידך, שפתייך.
מרגיעות
טועמות
מגלות מה הן מכילות.
מרגיש כל אות, הברה
ומשמעות התגבשות המילים.
מותר לי לדעת שזה אני ולכתוב,
כי ברצוני לצעוק
הלב כותב דברו.
ההרגשה כבר קיימת
מובנית
נצחית
מנצחת כל מכשלה שבדרך
התשובה הפנימית שלנו
הזהות החושית הנדירה שאנו מחזיקים,
מייחדת בנוכחותה.
אותנו.
והיא נפגשת, כל כך נפגשת..
ומפגישה בין עולמות שלא ידעו קיומם
מאבדת שליטה לעולם המואר בטוב ורגש
שולטת ביד רמה בפינות אפלות ובתהומות כאב
ואין אולי ולא יהיה
לא בערך, כמעט, חלקי, או לרגל מעשה.
לא ממקומי
אני אדם יצוק בליבו
ביתך מצוי רק בו
וכמה בעצם אוכל לכתוב לך מילים?
אני מבקש רק להכיל
לעטוף
לשים את גופי לפנייך
לא לוותר אך להתפשר
לדעת לשחרר
ולאהוב
מעבר לכל הערצה וסגידה
פשוט לאהוב
כמהההה לאהוב???
שנשימתי האחרונה תהיה שלובה בנשימתך..
כבר כתבתי לך שאת מרגשת/מרגישה אותי בכתיבתך?
