לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כל מיני שטויות שיש בראש

אהבה אמיתית היא לצעוד יחד

אל עבר האופק בלי כל פחד.

לטפס על הרים, לעבור גאיות,

אמיצים ככל שאפשר להיות.

לעבור מכשולים וקשיים מכל צד

והלאה ללכת, יד ביד.

לטבוע בדמעות, ליפול לעומקים,

ואחד את השני למשוך ולהקים.

למעוד- ולתמוך, לאחוז, לחבק,

לדעת להעריך, וגם לחזק.

העיקר להמשיך ולא להיות לבד,

כי שניים שאוהבים-הם שניים שהם אחד..
לפני 16 שנים. 31 בינואר 2008 בשעה 5:38

לטאה קטנה מטיילת ביער וצועקת:
"מי ילך נגדי מכות?" האריה השחצן
אומר לה שהוא ילך איתה מכות
וניגש אליה. הלטאה ממשיכה לשאול:
"מי רוצה מכות?" הטיגריס והזאב
מצטרפים ומסכימים ללכת מכות.
פתאום ניגש ללטאה דינוזאור ושואל:
"מי רוצה להרביץ לבת הדודה שלי???"

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 21:36

ישבנו מירי ואני במסעדה, אוכלות את הסלט האהוב עלינו ומפטפטות כדרכנו.
"תשמעי ענבל" אמרה לי מירי "הייתי השבוע אצל קוראת בקפה, חבל"ז, כל מה שהיא סיפרה לי עלי היה נכון, ודיברה על העתיד, תשמעי... את פשוט לא תאמיני. את חייבת ללכת אליה ולנסות."
"מירי, אני ממש לא בקטע הזה, לא מאמינה בקריאת עתידות, או בקריאה בקפה, או באסטרולוגיה, זה הכל שטויות" השבתי לה, מקווה שתרד ממני. כי כמו שאני מכירה את מירי, כשהיא מתלהבת ממשהו היא לא מפסיקה לדבר עליו, או לנסות לשכנע אותי להתנסות בו, ובדרך כלל כל הלאווים שבעולם לא עוצרים בעדה.
כבר היו מספר מקרים שהלהיבה אותי, ניסיתי ובסופו של דבר התחרטתי.
"ענבל, היא ידעה הכל על הלשעבר שלי, למה נפרדנו, על הילדים, במה אני עוסקת. אפילו ידעה על הבחור שאני יוצאת איתו עכשיו וכמה טוב לי איתו. תשמעי... זה היה מדהים.
היא ידעה שהוא נשוי ואמרה שיעזוב את אשתו בקרוב. אאוווווווחחחחחח... כמה שאני מתרגשת.
תשמעי, היא משהו משהו הקוראת בקפה הזו, היא אמיתית."
התבוננתי במירי, שכדרכה מדברת בתנועות ידיים גדולות, בהבעות פניה שהשתנו כל העת עם הדיבור ועל ההתלהבות שקרנה ממנה.
"מירי, נו... באמת... מתי כבר תפסיקי עם זה? יש לי דברים יותר חשובים לעשות, מלבד לתת לאיזו שרלטנית לקרוא לי בקפה."
מירי לא ויתרה: "את יודעת מה, ענבלי? השבוע יש לך יום הולדת וזו המתנה שלי בשבילך. מחר את באה איתי אליה, וזהו... אין לך יותר מה לומר בנדון."
ובנימה מלאת החלטיות זו סיימה את העניין, והחלה לדבר על החבר שלה, יוסי, ועל הפגישה שלהם אתמול.
לומר את האמת עדיין לא פגשתי ביוסי, ולמעשה אני אפילו לא כל כך מתלהבת לפגוש בו. לבחור שלושה ילדים, בוגד באשתו, נמצא כל הזמן בנסיעות, כמו שמירי מספרת, ולדעתי פשוט משלה אותה.
לא הסתרתי את מחשבותיי ממירי, אבל היא בשלה שהיא אוהבת אותו ושהוא אוהב אותה, ושהיחסים בינו לבין אשתו ממש על הפנים, וזה רק עניין של זמן עד שיעזוב אותה."

מירי לא הפסיקה לדבר כל זמן הפגישה, כבר מזמן לא ראיתי אותה נרגשת כל כך. היה ממש נחמד להתבונן בה מלאת רוח עליזה ומשרה על סביבתה תחושה ממש טובה.
סיימנו את הארוחה בקפה וקבענו שהיא תאסוף אותי מחר.
למחרת היום אספה אותי מירי במכוניתה, ולקחה אותי לקוראת בקפה. התיישבנו בחדר ההמתנה שהיה מלא באנשים. ישבו שם מספר נשים צעירות בשנות העשרים לחייהן, גבר בגיל הארבעים לבוש בחליפת עסקים ואישה כבת שישים שהגיעה מלווה בבתה.
המתנתי לתורי וכעבור כשעה נכנסתי.
במרכז החדר על גבי כורסא ישבה אישה לא מבוגרת במיוחד, לבושה הייתה שמלה כחולה עם שרוולים ארוכים, פניה נקיות מאיפור, עיניים חומות חקרניות ושיער שחור אסוף. דקת גוו הייתה, אצילית למראה ישובה זקופה במקומה ובניע יד הורתה לי לשבת מולה.
היא נתנה לי לשתות ספל קפה שחור, ומשסיימתי סובבה את שאריות הקפה שנשארו בספל והפכה אותו על המגש.
כל אותה עת נשמר השקט, המתנו עד שהספל יתייבש.
בינתיים התבוננתי בחדר שהיה צנוע מאד למראה. שתי ספות צרות, שולחן קטן מידות עטוי מפה נעימה, קירות החדר היו עירומים מתמונות, שטיח קטן במרכז החדר ווילון צבעוני.
הרגשתי שאני נמצאת בסיטואציה לא מתקבלת על הדעת. הכל היה שונה לגמרי משציפיתי.
המחשבה שחסרת אמונה שכמותי מגיעה לקוראת בקפה שעשעה אותי. בסתר ליבי חשבתי: 'נראה מה היא תאמר, בטח דברים כלליים. ננסה ל"תקל" ולהכשיל אותה על דברים כאלה.'
רגע השתיקה הסתיים כשהקוראת בקפה הציגה עצמה בשם רחל והפכה את ספל הקפה שהתייבש, התבוננה לתוכו, מסובבת אותו מצד אחד לשני, מהמהמת מספר המהומים, ממלמלת מספר מילים.
ואז הרימה פניה אלי והחלה לדבר. קולה היה אחד הקולות הכי שקטים ושלווים ששמעתי מעודי.
"אני רואה חיים טובים."
"יש לך חיים טובים" חזרה על דבריה.
"אני רואה בעל ושלושה ילדים"
'נו, טוב..' חשבתי לעצמי בחיוך פנימי, 'אז היא דייקה עד כה בכמה דברים, נראה מה הלאה.'
"אני רואה סוד, סוד מהעבר" היא המשיכה לומר.
"סוד שקשור למישהו קרוב אלייך, אולי לאימא שלך." היא הפסיקה לדבר , מביטה בי לראות את תגובתי.
לזה לא ציפיתי. ממש לא ציפיתי שתתחיל לספר לי על הסוד שמירי ואני שומרות בקשר לאימי. ניסיתי להישאר שלווה ושקולה ושאלתי: "את בטוחה? נראה לי שאת טועה."
היא הביטה בי והשיבה: "לא אני זו שצריכה להיות בטוחה. תאונה היא דבר שקשה להסתיר בקפה. ובמיוחד סודות שקשורים לתאונות."
אין לי מושג איך היא עושה את זה, אבל בתוכי החלו להסתמן פקפוקים לגבי חוסר האמונה שלי. החלטתי להמשיך ולהקשיב לדבריה, והפעם ביתר רצינות. הבנתי שיש לי כאן עסק עם מישהי שיודעת את מלאכתה, וכנראה שהיא ממש לא מתחזה.
מירי, אימי ואני שומרות סוד לגבי תאונה שאימי עשתה כששתינו היינו עדיין ילדות קטנות. בזמנו לא כל כך הבנו מה קרה, אבל כשעברו השנים ידענו שאימי פגעה בהולך רגל ופשוט ברחה מהמקום. היא השביעה אותנו שלעולם לא נספר על כך.
וכך היה. מעולם לא אמרתי דבר על כך, וגם מירי כמוני, לא פצתה פיה בעניין.
"ומה עוד?" שאלתי אותה, הפעם בסקרנות אמיתית. "מה את יכולה לומר לי לגבי העתיד שלי?"
"העתיד חסר כל משמעות בלעדי ההווה" השיבה.
היא לקחה את ספל הקפה בידה, התבוננה לתוכו והחלה לומר: "אני רואה בגידה כפולה," השתתקה למספר שניות, ואז המשיכה "את עדיין לא יודעת אבל בעלך בוגד בך עם חברה טובה שלך, ולא רחוק היום שתפרדנה דרככם."
ליבי קפץ ממקומו: 'יוסי שלי? יוסי שלי בוגד בי עם מירי? איך? איך לא קישרתי את זה? והרי מירי אמרה שהחבר שלה נשוי, עם שלושה ילדים ושהוא איש מכירות, הרי הכל תואם.
איזו פתיה הייתי, איך לא הבנתי מה קורה מתחת אפי?'
ורחל המשיכה:
"הצעתי לך לא לספר דבר ממה שאמרתי לך כרגע. את צריכה להיות חזקה, ואם את רוצה הוכחות תנסי בימים הקרובים לעקוב אחרי בעלך, לפני שהכל יתפוצץ בפנייך."
לרגע לא חשבתי לספר למירי מה קרה אצל הקוראת בקפה. יצאתי ממנה נסערת כולי, אבל כלפי חוץ ניסיתי להפגין שלווה ואדישות.
"נו, איך היה?" חקרה אותי מירי וחיוך על פניה.
"סתם" אמרתי לה "מתחזה כמו כולם. לא הצליחה לספר לי שום דבר נכון על עצמי."
"אני עייפה ורוצה להגיע הביתה" המשכתי בדברי, מנסה שלא להביט במירי.
מירי הסיעה אותי הביתה, וכל הדרך ניסתה להתנצל על כך שלא נהניתי מהמתנה שלה.
"תשמעי, אני אפצה אותך" אמרה לי.
'אני לא מעוניינת בשום פיצוי ממך' חשבתי לעצמי, ועצמתי את עיני למשך כל שאר הנסיעה.
הגענו הביתה, מירי רצתה לעלות אלי. סירבתי לה בתואנה שממש כואב לי הראש, ואני חייבת לנוח. נפרדנו. אני עליתי לביתי ומירי המשיכה בדרכה.
עברו מספר ימים. יום ההולדת שלי הגיע, ושום תכונה לא הורגשה בסביבה הקרובה לי.
יוסי, שעדיין שלי, חזר מהעבודה ולא אמר מילה, שכח לגמרי מיום הולדתי.
הדבר היחיד שהואיל לספר לי הוא שבערב יש לו פגישה עם לקוח. הרגשתי פגועה עד עמקי נשמתי, ובזוויות עיני עלו דמעות. 'בוגד בי עם מירי? וגם לוקח אותי כמובן מאליו...' בתוך תוכי דעתי שהוא משקר לי ושהוא נפגש הערב עם מירי.
'ככה הם חוגגים את יום ההולדת שלי' חשבתי לעצמי, 'זה הפיצוי שמירי נותנת לי'.
לפני צאתו מהבית התלבש יוסי בבגדיו היפים ביותר. 'בטח? עומד להיפגש עם לקוח...' חשבתי במרירות.
החלטתי לצאת בעקבותיו. לקחתי את המצלמה שלנו, נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע אחרי המכונית של יוסי.
יוסי נסע באיטיות יחסית, ממש לא בצורה הרגילה שבה נוסע תמיד, ופניו לכיוון המלונות. לפני אחד המלונות החנה את רכבו ויצא. עמד על המדרגות והמתין.
מאחת המכוניות יצאה מירי וניגשה אליו. הם החליפו חיבוק וחיוכים ונכנסו למלון.
'אני לא אוותר להם, זה לא יעבור להם בשקט כל הקטע הזה' חשבתי לעצמי ונכנסתי אחריהם. פניתי לדלפק הקבלה ושאלתי: "נכנס לכאן כרגע זוג, לאיפה הם פנו?"
פקיד הקבלה הצביע אל עבר דלת לא רחוקה. התקרבתי לדלת, פתחתי אותה וחשיכה קיבלה את פני.
ולפתע עלתה קריאת שיר מהמוני פיות:
HAPPY BIRTHDAY TO YOU"
HAPPY BIRTHDAY TO YOU
HAPPY BIRTHDAY INBAL
"HAPPY BIRTHDAY TO YOU
האור נדלק ומולי ראיתי את כל קרובי משפחתי ואת כל חברי. כולם היו שם, מחייכים ושמחים על כי הצליחו להפתיעני.
הייתי כל כך המומה שאפילו חיוך לא עלה על שפתי ולדבר בטח לא הצלחתי, התנודדתי קלות במקומי.
יוסי פנה אלי במהירות על מנת לייצב אותי.
"נו... איך הייתה ההפתעה שלנו?" אמר עם חיוך אדיר מרוח על פניו, "הצלחנו למתוח אותך בגדול עם הקוראת בקפה".
ומירי התקרבה אלי עם בחור נחמד למראה: "ענבלי, תכירי את יוסי".
ת'אמת... שמחתי להכיר אותו.
מרחוק ראיתי את הקוראת בקפה עומדת ומחייכת אלי חיוך נעים.
עכשיו אני מתכננת להם מתיחה כמוה הם לא ראו בימי חייהם. אתם תשמעו על כך.

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 21:01

מצ"ב כתובת של תיבת להיטים מכל הזמנים מסודרת לפי שנים
לוחצים על שנה מבוקשת ומקבלים לשמיעה ברצף 40-50 שירים מאותה שנה
פשוט נוסטלגיה בהתגלמותה
http://www.tropicalglen.com/

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 20:34

תרגילי הכנה לממוגרפיה



נשים רבות פוחדות מבדיקת ממוגרפיה.

ניתן להתגבר על הפחד הזה על ידי תרגילים אותם אפשר לבצע בבית, במשך שתי דקות בלבד, יומיום, שבוע לפני הבדיקה עצמה. התרגילים קלים ויביאו אותן לדרגת מוכנות מלאה לביצוע הממוגרפיה.

תרגיל ראשון:

פתחי את המקרר, הכניסי שד אחד בין הדלת לבין גוף המקרר וסגרי את הדלת בחוזקה. השענות הגוף על דלת המקרר תוסיף עוד לחץ על השד. אחרי דקה שלמה, הכניסי את השד השני ועשי בדיוק אותו דבר כמו שעשית עם השד הראשון.



תרגיל שני:

בשעה שלוש לפנות בוקר, לכי למוסך הבית שלך, כאשר הטמפרטורה ברצפת הבטון מאד ירודה. הורידי את החולצה ושכבי בנוחיות על הרצפה כאשר אחד השדיים שלך נופל מתחת לגלגל האחורי של מכוניתך. בקשי מאחת החברות שלך או מבעלך, לדחוף את המכונית אחורה עד שהשד שלך יהיה מעוך לחלוטין מתחת לצמיג. אחרי דקה, עשי אותו דבר עם השד השני וחזרי על תרגיל זה יומיום עד הבדיקה.



תרגיל שלישי:

קחי 2 אצטבאות ממתכת או מנרוסטה והשאירי אותם במקפיא במשך כל הלילה. כעת, הורידי את החולצה והחזייה, הזמיני גבר מאד שרירי ולא מוכר לך, להכנס לחדר שלך. בקשי ממנו ללחוץ על השדיים שלך בין 2 האצטבאות, בכל כוחו. בתום התרגיל, הזמיני אותו לעשות אותו דבר בעוד שנה.



וזה הכל! קל ופשוט, לא? כעת, אתם מוכנות לממוגרפיה.

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 17:34

המורה לביולוגיה בכתה ז/2 שאלה את התלמידים:

איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?

אף אחד מהתלמידים לא ענה.

בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה:

את לא אמורה לשאול ילדים בכתה ז' שאלה כזאת !,
אני אגיד אותך להורים שלי, והם יבואו לדבר עם המנהל, ויפטרו אותך מבית הספר!'

טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.

היא חזרה שוב ושאלה את הכתה:

איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?

פניה של טלי ממש התכרכמו, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה:
'אוהו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת....'

המורה המשיכה להתעלם ממנה, וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה דקות הצביע דני וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו, ואמר בקול מהסס:

החלק בגוף האדם שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי זה אישון העין

יפה דני !,
קראה המורה, נכון מאד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לאור למשל!

תשובה יפה מאד.

ואז פנתה המורה אל טלי ואמרה:

ובאשר אליך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:

1 - יש לך מוח קטן ומלוכלך.

2 - את לא קראת את החומר של שיעורי הבית.

3 - כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה ...

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 11:24

כל אדם שני שאני מדבר איתו חולה היום
רוב משפחתי חולה
רוב חבריי
וגם אנשים זרים חולים
מחר אני מוזמן לבר מצווה של בן דודה
והיא הודיעה לי שכ50 איש לא יגיעו
בגלל המחלות כמובן
למה החורף לא יכול לבוא בלי מחלות
להסתובב בחוץ בגשם בקור בשלג
להנות ממנו כראוי

מזל שאני לפחות בריא
כי אני בדרך כלל הראשון שחולה

המשך חורף מרתק

אני

לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 6:50

אשה אחת מתכוננת לבילוי עם המאהב שלה בביתה. מפשיטה
אותו,מכניסה אותו למיטה כשלפתע היא שומעת את מכוניתו
של בעלה נכנסת לחנייה .
" מהר,אתה חייב לקפוץ מהחלון" האיצה במאהב
" אני לא יכול מותק,יורד גשם בחוץ" ענה לה המאהב העירום .
" אתה מוכרח,אם בעלי יתפוס אותנו הוא יהרוג את שנינו ".
המאהב קפץ החוצה עירום ונפל ישר לתוך שורה של רצי מרתון שחלפה במקום .
הוא התחיל לרוץ לצידם עד שאחד מהם שואל אותו
" תגיד,תמיד אתה רץ מרתון בעירום "?
" כן" עונה המאהב "אני אוהב לחוש את הרוח על עורי החשוף "
" ותמיד אתה רץ עם הבגדים על הזרוע"? הציק הרץ שלצידו
" כן,כי ככה אני יכול להתלבש בקו הסיום,להיכנס לאוטו ולנסוע הביתה "
" ותמיד אתה רץ עם קונדום על הזין"? היקשה הנודניק
" לא" ענה המאהב "רק כשיורד גשם...


נהגים מתחלקים לשלושה חלקים:
נהגי מכוניות, נהגי משאיות
ונהגי אופנועים.
גם נהגי אופנועים מתחלקים
לשלושה חלקים...


לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 20:14

איך יכולת ללכת

ביצוע: פישי הגדול ולילך נסטוביץ'
מילים ולחן: פישי הגדול



זה סיפור על ילדה שאהבתי אלא יסטור
מה את אומרת? אולי כדאי שננסה עוד פעם? הא?

את ליבי את נישמתי
רק לך נתתי הכל
הווו איך יכולת ללכת?
אין עוד טעם למילים
את הפער שישלים
זה לא אתה שתהיה

אהובתי הוו כמה יפה את
כמה טוב כמה טוב בך לי לגעת
ביופייך את כולי את משגעת
האם אינך מתגעגעת?
ולכל נשיקותייך מתגעגע
ומבקש אלייך --בואי..
הבטיחי לי שעוד עדיין אפשר
הרבה זמן שאינני מאושר
כל הזמן שהיה לי לא ידעתי להקשיב
ועכשיו אני רואה את אינך מסביב
חושבת לקחתי אותך כתחביב
האמיני לא רציתי אף פעם להכאיב
רק מבט בחיוכך המדהים
ומיד פרפרי בטן יש לי בפנים
הבטיחי לי שתתני עוד הזדמנות
כי הופך אני לחסר אונים

את ליבי את נישמתי...

החברים אומרים לי זה אבוד
מתי תחזור למציאות?
היא מעולם לא נועדה לך
וואי הם לא יודעים שום דבר
אני יודע לא תמיד שהייתי מתחשב
סתם הרגיז אותי ככה להתחייב
סך הכל יש דברים שלא ניסיתי
אנשים ומקומות שלא ראיתי
רק עכשיו אני בשל ומוכן לשינוי
ולקשר רציני ביותר אני בנוי
ומוכן לעשות כל דבר שרצוי
רק לשמוע אותך אומרת יש עוד סיכוי
אני יודע שאת רוצה גם לחדש את הקשר
אז אל תגידי סתם
כל מיני דיבורים וכל מיני שטויות
כי זה לזו נועדנו להיות

די עזוב (אללה יסטור) דיבורים
למה שעוד אאמין
זה הכל שקרים
אין עוד כלום
ואין תקווה
מה אתה יודע על האהבה?

ילדה תשמעי מה את אומרת
האם אינך מבינה שמלבדך אין לי אחרת
כל דבר שתרצי מתוקה אתן לך
ומלבד ששלך אהיה לעד
אנשק אותך ואת כל גופך אלטף
לעולם לא אגרום לך לסבל וכאב
עצב בליבי את חייבת להפסיק
אהבה מעולם אחר לקחה אותי

את ליבי את נישמתי...

היא לא יודעת מה היא מדברת
מדוע אינך אלי לא חוזרת?
אל תוך זרועותי החמות עם עינייך החומות
היפה ביותר עלי אדמות
היי איי...




לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 18:05

איזה כייף
הסופה הגיעה גם אלינו
גשם קר רוחות ברד
מים מים מים
חולה על החורף

תדליקו את החימום
תצפו בחלון
ותהנו מהמבול
ולא לשכוח את הקולרים
באלבום תמונות שלי

אני

רפואה שלמה לכל החולים

לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 6:16