שם זמני

צירוף מקרים, מישהיא שאהבה את הפניה שלי אליה, והטריחה את עצמה לקרוא לי בפוסט, גרמו לי לנבור לעצמי בבלוג.

שנה וחצי שלא כתבתי כאן.

כפי שלא ידעתי, בפייסבוק אני מקבל יותר תגובות, על הרבה יותר חשיפה עצמית ממה שיש לי כאן.

וואלה- אהבתי מה שקראתי כאן.

אולי אעתיק ואדביק כמה פוסטים שלי לפייס.

דווקא בחרתי ב"כלוב" כ"בית" לכתוב בו על זוגיות, אהבה, אינטימיות.- אולי ביג מיסטייק , אולי לא.

כבר מזמן שאני חושב שהפורמט של בלוגים וצ'אט שהומצא כאן היה ראוי להימכר לאתרי ההיכרויות נורמטיביים.

כן גם תבלנתי בתשוקה ומיניות. את זה ניתן יהיה לרכך המעבר לפייס. או שאולי יישארו רק כאן.

(מעניין מה קורה לפוסטים של אדם אחרי שהוא מת)

הופתעתי שהיו גם תגובות אליהן לא הגבתי בזמן אמת.

אולי גמני מצטרף לעדה ההולכת וגוברת של "מחפשת בן.ת זוג- אבל לא מכאן."

לא אולי. בטוח.

המפגשים מכאן היו הזויים. עוד יותר מאשר המפגשים הטינדריסטיים שלי. לא במובן הסדיסטי. במובן הטיפשי של המילה.

 תכלס התחלתי את הפוסט במחשבה לכתוב סיכום, לאחל ייחול.

פיתום זה מרגיש לי מיותר.

 אני ממילא עושה זאת בקבוצת פייסבוק סגורה אינטימית ומעמיקה.

נשאר לי לא פתור מה אני עושה עם הפוסטים שהדבקתי לעצמי בפרופיל. 

הראשון ממש ממחר לפני 6 שנים. - נשמע טוב. חלק קרה. חלקים עוד יקרו. 

השני מכמה ימים לפני כן - עדיין תלוי לי על הארון שבמטבח. 

והשיר ה 3ישי- אותו לקחתי איתי לתוכנית הרדיו בה התראיינתי לפני שבוע.-----

 הוא איתי כבר ימבה של שנים.

" יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור"

תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה


הילד שבך:

זה הילד שבך
יהודה פוליקר
מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר

אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע
תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך
אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור
אתה נוסע ונוסע במהירות האור
כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור

אתה מסתיר את המכות,
פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו
אתה זוכר פרטים קטנים
שאחרים לפני שנים כבר שכחו
לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל
לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל
כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול

יש שם איזה שיא שאתה לא שברת
ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת
יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

הילד שם הוא איש אבוד
מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך
והוא נרדם ומתעורר
שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד
ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך
אבל קוראים לו לחזור,
כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור

אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור
יש שם איזה שיא ויש איזה כאב
ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

הילד שבך
(1995)