סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שם זמני

בהתהוות. עושה ענין .בונה בנין.
לפני שנתיים. 1 בינואר 2022 בשעה 12:54

צירוף מקרים, מישהיא שאהבה את הפניה שלי אליה, והטריחה את עצמה לקרוא לי בפוסט, גרמו לי לנבור לעצמי בבלוג.

שנה וחצי שלא כתבתי כאן.

כפי שלא ידעתי, בפייסבוק אני מקבל יותר תגובות, על הרבה יותר חשיפה עצמית ממה שיש לי כאן.

וואלה- אהבתי מה שקראתי כאן.

אולי אעתיק ואדביק כמה פוסטים שלי לפייס.

דווקא בחרתי ב"כלוב" כ"בית" לכתוב בו על זוגיות, אהבה, אינטימיות.- אולי ביג מיסטייק , אולי לא.

כבר מזמן שאני חושב שהפורמט של בלוגים וצ'אט שהומצא כאן היה ראוי להימכר לאתרי ההיכרויות נורמטיביים.

כן גם תבלנתי בתשוקה ומיניות. את זה ניתן יהיה לרכך המעבר לפייס. או שאולי יישארו רק כאן.

(מעניין מה קורה לפוסטים של אדם אחרי שהוא מת)

הופתעתי שהיו גם תגובות אליהן לא הגבתי בזמן אמת.

אולי גמני מצטרף לעדה ההולכת וגוברת של "מחפשת בן.ת זוג- אבל לא מכאן."

לא אולי. בטוח.

המפגשים מכאן היו הזויים. עוד יותר מאשר המפגשים הטינדריסטיים שלי. לא במובן הסדיסטי. במובן הטיפשי של המילה.

 תכלס התחלתי את הפוסט במחשבה לכתוב סיכום, לאחל ייחול.

פיתום זה מרגיש לי מיותר.

 אני ממילא עושה זאת בקבוצת פייסבוק סגורה אינטימית ומעמיקה.

נשאר לי לא פתור מה אני עושה עם הפוסטים שהדבקתי לעצמי בפרופיל. 

הראשון ממש ממחר לפני 6 שנים. - נשמע טוב. חלק קרה. חלקים עוד יקרו. 

השני מכמה ימים לפני כן - עדיין תלוי לי על הארון שבמטבח. 

והשיר ה 3ישי- אותו לקחתי איתי לתוכנית הרדיו בה התראיינתי לפני שבוע.-----

 הוא איתי כבר ימבה של שנים.

" יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור"

תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה


הילד שבך:

זה הילד שבך
יהודה פוליקר
מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר

 

אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע
תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך
אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור
אתה נוסע ונוסע במהירות האור
כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור

אתה מסתיר את המכות,
פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו
אתה זוכר פרטים קטנים
שאחרים לפני שנים כבר שכחו
לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל
לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל
כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול

יש שם איזה שיא שאתה לא שברת
ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת
יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

הילד שם הוא איש אבוד
מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך
והוא נרדם ומתעורר
שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד
ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך
אבל קוראים לו לחזור,
כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור

אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור
יש שם איזה שיא ויש איזה כאב
ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

הילד שבך
(1995)


 

 




   

לפני 3 שנים. 9 בנובמבר 2020 בשעה 6:06

כשאת חמה וחכמה

יפה- גם בעיני עצמך

מכילה ויודעת ואוהבת להיות מוכלת

טובה ויציבה

אוהבת סקס לפחות כמוני

הפצעים שלי לא שורטים אותך

 הכאבים שלך לא מרפים את ידיי

 

רק אז- תדברי איתי.


כולנו זקוקים לחסד

נורית גלרון
מילים: נתן זך
לחן: אילן וירצברג

 

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם...
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.

כמו שמש שזורחת...


 
 
 
https://www.youtube.com/watch?v=iE-lp0rICnw&list=PL0HqiSqEXnIDTrJL7YAgEupnU-FVgowYX&index=5

 

לפני 3 שנים. 3 בנובמבר 2020 בשעה 6:54

אז אחרי חודש בערך שאף לא אחת חסמה אותי אתמול זה סופסופ קרה.

ולא אחת. ארבע, עד כמה שאני יכול לספור בכף רגלי השמאלית.

בחורינות צעירות, חסרות גיל רשמי שכועסות עליי שאני פונה אליהן ממרומי קמטי ההבעה שלי, ובליווי שערותי המכסיפות המעטרות לי את ראשי ברעמה מלאה, ירושה מאימי הצדקת.

אני יכול להבין את התסכול שלהן, שגבר מיושב דעת, עד כמה שגבר מיושב דעת יכול להימצא במחוזות הכלוב, פונה אליהן, ולא איזה בן תשחורת שיגניב אותן בשליטה דמיקולו, כי הוא כבר יומיים שולט עחזר וקשואך.

והיתה עוד אחת שיש מצב שהיא כבר מעבר לגיל 20 ומשו.

הגברת הזאת מתנה בפרופיל שלה, שמי שיפנה אליה, יספר על סטיותיו, יציג את עצמו, מהיכן הוא, ומה עיסוקו העיקרי.

לא, היא לא טורחת לקרוא מה טרחתי וליקטתי בפרופיל שלי, שמתאר קמצוץ ממה שבא לי לספר למי שאני חפץ להכירה.

אה,שכחתי. היא כבר חודש באתר. :)

 

אבל אז קרה משהו ממש מצחיק.

היא חסמה אותי, אבל בגלל איזושהי נפלאה טכנולוגית, הצ'אט איתה לא היה חסום.

עד עכשיו היא משוכנעת שאני מנהל דגול באתר.

היא הודיעה לי שתדווח עליי.

אולי בגלל זה לא נרדמתי הלילה.

אז אולי יש לי הצעה לשלטונות האתר:

מה דעתך לחסום את החוסמות?

קצת דרך ארץ לא תזיק לעדר הדרדקיות, שעוד לא יבש החלב משפתן וכבר הן רצות להתנסות ביחסי שליטה.

 אולי תלמדנה קודם כל שליטה עצמית, נימוסין והליכות?

אני יודע שאנחנו לא באתר הדגל של חנה בבלי.

 אבל טיפת רצינות עוד לא הרגה שום שולטת ונשלט, או שזה היה להיפך?

 


לא נרדמת תל אביב
דני רובס
מילים ולחן: דני רובס

כשהנאון וההמון את הרחובות שוטפים בקצב
ומפנים את אפרורית היום
כל הפינות הן תחנות לכל מי שבדידות ועצב
לא משאירים לו בפנים שום מקום

לא נרדמת תל אביב, נלחמת תל אביב
שוב באותו נתיב, ואין מי שיקשיב
והאורות סביב עוטפים את תל אביב, שוטפים את תל אביב
הולך בחשיכה, ואין לי מנוחה
ועל המדרכה את צעדי מרחיב
שואלת תל אביב, נושמת תל אביב, לא נרדמת תל אביב

כוס של משקה, הוא מחכה, היא לעברו מבט שולחת
הוא מחייך, היא מחזירה חיוך
אז הם ילכו, או ישכחו, שני אנשים לבד - ביחד
כמו בסרטים, כמו הגיון הפוך...

לא נרדמת תל אביב...

זה כמו משחק בלי פשר, בלי קו
כל איש בודד מהמר על חייו
שולחים ידיים, מחפשים אהבה
אהבה בתל אביב

לא נרדמת תל אביב...

נלחמת תל אביב,
לא נרדמת תל אביב

פנים ושמות
(1987)
 

 
 
 
https://www.youtube.com/watch?v=NNcxPwBKyOU&list=PLx6_2RRd5Tu8b1zXPnZx3F_dckYpHe_uX&index=10

 

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 18 באוקטובר 2020 בשעה 17:15

תודה שבחודש נובמבר, את"ה, נעלה עם ההצגה שלי, בחצרות ובסלונים, כי הגיע הזמן להפיץ את ההצגה הסופר מרגשת שלי לעולם.

מי ייתן ונהיה כולנו עטופים בחמלה.
מי ייתן ולא נדע מחסור, כלכלי, חומרי וריגשי.
מי ייתן וייקל הצער והכאב,
מי ייתן ונהנה כולנו מבריאות גופנית ונפשית
מי ייתן ונזכור תמיד לנשום.
מי ייתן וננשום עוד הרבה ומלא.
מי ייתן ונפזר מאורנו ומטובנו
מי ייתן ונהנה מאהבה לנשינו, בני זוגנו, ילדינו הורינו ובעיקר לעצמינו
מי ייתן ונחיה בשלוה.
מי ייתן וכל היצורים יהיו מאושרים


"היום נוסעים צפונה, לתת שם הופעה,
זה רחוק וגם גבוה אז תלחץ על הדוושה.
תדליק איזו סיגריה ושתגיע גם אליי
עצור בצד ניקח חיילת יהיה יותר נחמד."- קצת אחרת , שנות ה70'

 
 

שיר הנסיעה
מילים: שלמה גרוניך ושלמה יידוב
לחן: שלמה יידוב

היום נוסעים צפונה לתת שם הופעה
זה רחוק וגם גבוה אז תלחץ על הדוושה
תדליק את הסיגריה ושתגיע גם אלי
עצור בצד, תיקח חיילת, יהיה יותר נחמד

ההוא בתוך הרדיו קורא שוב חדשות
לא נמאס לו לספר לי כמה שקשה לחיות
עובדים בשביל הדלק ולא נשאר מזה פרוטה
עזוב עכשיו את הכסף - מה ניתן בהופעה?

שוב בא הרגע של שלושתנו על הבמה
בוא ניתן את הנשמה
רק בשביל זה היה כדאי לבוא לכאן
לראות איך שהקצב נכנס להם לדם

בתוך הראש נשאר לי הצליל האחרון
ראו אותנו, שמעו אותנו, עכשיו אפשר לישון
אולי עכשיו בדרך אוכל לתפוס לי חרופ קטן
ואל תיקח חיילת, זה בכלל לא בעניין

שוב בא הרגע של שלושתנו על הבמה
בוא ניתן את הנשמה
רק בשביל זה היה כדאי לבוא לכאן
לראות איך שהקצב נכנס להם לדם

 
https://www.youtube.com/watch?v=N7cKWTjHKw8
 
 

 

 

לפני 3 שנים. 15 באוקטובר 2020 בשעה 1:02

שאני מבלה בצ'אט של הכלוב.

 

אחרי תקופה יחסית ארוכה של היגמלות.

היתה גמילה קלה יחסית.

לא לחץ לי כלום.

 אבל לא זה העניין.

הענייןה הוא שאף אחת,

 אני חוזר,

 אף לא אחת

 לא חסמה אותי במשך כמעט שבוע ימים.

מה אגיד לכן בנות/ נשים/ נשלטות/ טורפות:

עשיתי משהוא רע?

עשיתי משהוא טוב?

נרדמתן בשמירה?

התעוררתן בעמידה?

שכחתן שאני הוא הנחסם?

אתן מתרשלות בתפקידכן?

משהוא עובר על משתתפות הכלובייה:

 

אה,

 אולי זה הקורונה.

או הביביזם.

או שנפלה עליכן חמלה מבורכה.

 

התעוררנה, נשים נהדרות, מקסימות, מהירות חימה שכמותכן.

התעוררנה.


גן סגור
הכבש השישה עשר
מילים: יהונתן גפן
לחן: יוני רכטר
 


אתמול בחמש אחרי הצהריים
הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו
שהגן שלנו סגור.

הנדנדות עומדות
בין העצים הגבוהים
והפרחים
כאלה נמוכים ובלי צבעים
כי הגן שלנו סגור.

קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

אין שם אף גננת שתגיד
מה מותר ומה אסור
וכל הספרים מסודרים על המדף
כי אין מי שישמע סיפור.

קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים
והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים.

אתמול בחמש אחר הצהרים הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור.



https://www.youtube.com/watch?v=5WCI9Gjd1qg

לפני 4 שנים. 5 באפריל 2020 בשעה 20:33

אודה לכם על  המלצות לבלוגרים שמצ'פרים בגיפים.

 

ותשמרו על עצמכם, כן?

 

 

היי הג'יפ
מילים: חיים חפר
לחן: שמואל פרשקו
הצ'יזבטרון.

 

הי הבט נא, איזה לילה, איזה לילה מסביב!
יש לי רושם, מתכייפת נסיעה קטנה בג'יפ,
מתכייפת, מתכייפת,
נו, אם כך, עלי מהר,
עוד תראי עכשיו ילדונת, איך הג'יפ הזה דוהר!

מה זה שם מימין, הגידה?
זהו כפר, שמו אום-אל-שיך,
ומשמאל?
זה קיוסק של גלידה ..
הי, מדוע תחייך?
כי את כה תמימה, ילדונת,
מה אומר לך ואוסיף -
מכייפים פה לא על גלידה, מכייפים פה רק על ג'יפ!

הי. הג'יפ, הי הג'יפ
איזה לילה מסביב!
שמע נא, איציק!
מה יש, רינה?
קח קצת שמאלה,
קח ימינה!
כל אחד הלא יגיד,
העיקר בג'יפ זה ספיד!
חיש כרוח נעבור -
ברקס! עצור! עצור!

שמע נא, איציק
מה יש, רינה?
בחייך, תן לנהוג!
למה זה את מתעקשת בני אדם פה להרוג?
תן לנהוג קצת, בחייך גם לזבוב זה לא יזיק ...
טוב, אתן גם לך, ילדונת, קצת בהגה להחזיק.
זה הסטרט, זה המפתח, זה הקלץ', זה הבנזין,
הרוורס נמצא, הביטי, פה מלמעלה, לא מימין.
הי הג'יפ, אני נוהגת! מהלך ראשון, שני -
קלץ', בנזין, עכשיו בסדר!
הנהגת, זו אני!

הי, הג'יפ, הי, הג'יפ
איזה לילה מסביב!
מה יש, איציק?
אוי שמעי נא,
קחי קצת שמאלה,
קחי ימינה!
כל אחד הלא יגיד -
העיקר בג'יפ זה ספיד!
חיש כרוח נעבור -
ברקס! עצור! עצור!

דוהרים, עוברים אנחנו, הדרכים עונות בשיר,
והכביש מאחורינו, כמו פס ארוך משחיר,
אל תזכירי את הפסים!
נו, מה יש להתבייש?
חוץ מפס שעל הדרך, גם השארנו פס של אש!

איציק, שמע נא, קח ידיים!
אוי, עזבי, זה לא נורא ...
אי אפשר לנסוע ככה!
אבל זאת לא הצרה,
אולי נעצור ת'ג'יפ לרגע...
זה חסר כל היגיון -
דווקא ספיד אני נותנת,
פנצ'ר! איזה מן חרבון!

הי, הג'יפ, הי, הג'יפ,
איזה לילה מסביב!
מה יש איציק?
הי, שמעי נא,
קחי קצת שמאלה,
קחי ימינה!
כל אחד עכשיו יגיד -
שהפנצ'ר בא מספיד
פה נשב עד בוקר אור
ג'יפ! עצור! עצור!

 
 
 
https://www.youtube.com/watch?v=BbqoUN6-NNQ

 

 

לפני 4 שנים. 9 בפברואר 2020 בשעה 18:28

איך קושרים נישלטת למיטה ?

מתכוון להשתדרג למיטה חדשה ורוצה לבנות /לקנות מיטה שהאפשרות הזאת תהיה זמינה ולא מחולטרת.

מה דעתכם?

חייב מיטה עם אפיריון?🤔

תודה על עצתכם הנדיבה.


שובבים במיטה

מילים ולחן: דתיה בן דור

במיטה אחת לא כל כך גדולה
ארבעה שובבים טרללללה.
אמר הקטן:
"בואו נתגלגל
ומי שנופל נופל".
וגיל גיל גול וגיל גיל גל...
והופ!
שובב אחד נפל.

שלושה שובבים...
שני שובבים...

במיטה אחת לא כל כך גדולה
שובב אחד טרללללה.
אמר הקטן:
"ליל מנוחה
לי ולכל המשפחה".
ונים נים נום ונים נים נם
והס...
שובב אחד נירדם.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=1&v=VnN7E8WCbAY&feature=emb_logo

 
 
 

לפני 4 שנים. 13 בספטמבר 2019 בשעה 10:39

.תודה לש. שניתקה לי את הטלפון בפנים, כי לא מקובלת עליי התנהגות ברברית שכזאת(ואני עוד אחד הגסים בעיר, כן)

תודה שכתבתי לה מיסרון בתיקשורת מקרבת, כי למדתי את זה לפני המון שנים.


תודה שבלי התנצלות שלה על ההתנהגות הברברית , אינמצב שאני אעשה לה טובה.


פול וינטר, והזאב


 

לפני 4 שנים. 11 בספטמבר 2019 בשעה 23:19

תודה שאני נותן לה להזיע, כי בא לי שהיא תתאמץ עליי קצת יותר אחרי שמוקמתי במקום פחות נעים לי בסדר העדיפויות שלה.


.תודה שאני מותח את הגבולות כי אני חי מזה,

תודה שאני מתגעגע.

תודה שאני מבין למה הוא התנהג אליה ככה, כי אני צריך להתאמץ לא להתנהג ככה.

תודה שהיא מוציאה אותי מהכלים, כי אחרי שאני ארחוץ אותם, אסדר אותם בארון


https://www.youtube.com/watch?v=pRT4IIkbJe0

לפני 4 שנים. 10 בספטמבר 2019 בשעה 5:30

.17.תודה ששוב אני מרגיש חזק ובעל עוצמה גדולים, כי זה נעים להרגיש ככה, אבל גם הרבה בדידות מתלווה לכך.
18.תודה שכשאני חושב היום על בדידות איני חושב על "לבד כמו כלב", כי כלבים חיים תמיד בחבורה או אצל בעלים, ואני גם לא "זאב בודד" כי זאבים חיים בלהקה.
19.תודה שלמרות שאני מאד חברותי (וצנוע), אני מאד לבד, כי כעת אני מבין את משמעות השם של הרומן הנפלא בעיניי: מאה שנים של בדידות. כמו כולנו. עמוק בלב.
20.תודה שאני עובד בכל מיני דרכים כדי לעמעם את הבדידות הזאת, כי היא קשה עליי לעיתים.
21.תודה שאני מפעיל גם כלפי הבדידות את מנגנון הקבלה והחמלה, כי הכלים הללו הם עוצמתיים, למרות שלא מתאימה להם שם התואר הבומבסטי.
22.תודה שתוך כדי הליכה זועמת צץ לי השיר של יהודה עמיחי 


המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי
מן המקום שבו אנו צודקים,
לא יצמחו לעולם

 פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא רמוס וקשה

כמו חצר.
 אבל ספקות ואהבות
 עושים את העולם לתחוח

 כמו חפרפרת , כמו חריש.
ולחישה תישמע במקום

שבו היה הבית
אשר נחרב .

 

כי אהבות וספקות מתחברים אצלי לרוך ולרכות ולויתור ולקבלה ולחמלה שאני מכניס לאט לאט לתוך החיים הכה "צודקים" שבהם נהגתי לחיות.


"מה את כל כך צודקת
מה את כל כך באמת חושבת שאת
הצדק היחידי עלי אדמות עלי אדמות
הנה תסתכלי גם עלי רגע
תראי איזה חתיכת צדק לא מי יודע מה
אולי רק עפר לרגלייך
אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך"