אז אחרי חודש בערך שאף לא אחת חסמה אותי אתמול זה סופסופ קרה.
ולא אחת. ארבע, עד כמה שאני יכול לספור בכף רגלי השמאלית.
בחורינות צעירות, חסרות גיל רשמי שכועסות עליי שאני פונה אליהן ממרומי קמטי ההבעה שלי, ובליווי שערותי המכסיפות המעטרות לי את ראשי ברעמה מלאה, ירושה מאימי הצדקת.
אני יכול להבין את התסכול שלהן, שגבר מיושב דעת, עד כמה שגבר מיושב דעת יכול להימצא במחוזות הכלוב, פונה אליהן, ולא איזה בן תשחורת שיגניב אותן בשליטה דמיקולו, כי הוא כבר יומיים שולט עחזר וקשואך.
והיתה עוד אחת שיש מצב שהיא כבר מעבר לגיל 20 ומשו.
הגברת הזאת מתנה בפרופיל שלה, שמי שיפנה אליה, יספר על סטיותיו, יציג את עצמו, מהיכן הוא, ומה עיסוקו העיקרי.
לא, היא לא טורחת לקרוא מה טרחתי וליקטתי בפרופיל שלי, שמתאר קמצוץ ממה שבא לי לספר למי שאני חפץ להכירה.
אה,שכחתי. היא כבר חודש באתר. :)
אבל אז קרה משהו ממש מצחיק.
היא חסמה אותי, אבל בגלל איזושהי נפלאה טכנולוגית, הצ'אט איתה לא היה חסום.
עד עכשיו היא משוכנעת שאני מנהל דגול באתר.
היא הודיעה לי שתדווח עליי.
אולי בגלל זה לא נרדמתי הלילה.
אז אולי יש לי הצעה לשלטונות האתר:
מה דעתך לחסום את החוסמות?
קצת דרך ארץ לא תזיק לעדר הדרדקיות, שעוד לא יבש החלב משפתן וכבר הן רצות להתנסות ביחסי שליטה.
אולי תלמדנה קודם כל שליטה עצמית, נימוסין והליכות?
אני יודע שאנחנו לא באתר הדגל של חנה בבלי.
אבל טיפת רצינות עוד לא הרגה שום שולטת ונשלט, או שזה היה להיפך?
לא נרדמת תל אביב
דני רובס
מילים ולחן: דני רובס
כשהנאון וההמון את הרחובות שוטפים בקצב
ומפנים את אפרורית היום
כל הפינות הן תחנות לכל מי שבדידות ועצב
לא משאירים לו בפנים שום מקום
לא נרדמת תל אביב, נלחמת תל אביב
שוב באותו נתיב, ואין מי שיקשיב
והאורות סביב עוטפים את תל אביב, שוטפים את תל אביב
הולך בחשיכה, ואין לי מנוחה
ועל המדרכה את צעדי מרחיב
שואלת תל אביב, נושמת תל אביב, לא נרדמת תל אביב
כוס של משקה, הוא מחכה, היא לעברו מבט שולחת
הוא מחייך, היא מחזירה חיוך
אז הם ילכו, או ישכחו, שני אנשים לבד - ביחד
כמו בסרטים, כמו הגיון הפוך...
לא נרדמת תל אביב...
זה כמו משחק בלי פשר, בלי קו
כל איש בודד מהמר על חייו
שולחים ידיים, מחפשים אהבה
אהבה בתל אביב
לא נרדמת תל אביב...
נלחמת תל אביב,
לא נרדמת תל אביב
פנים ושמות
(1987)
