שם זמני

אני עייף.

לא עצמתי עין כבר ימבה זמן,

ואין לי כוח להתפלסף.

למי שיש כרטיס אשראי של שופרסל, יכול עד מחר, לקנות ספר ב 15 ש"ח,מהוצאת כתר , או מודן, בצומת ספרים.

אני מתלבט בין שלושה:

1. ספר הגברים של ננו שבתאי. סיפורים קצרים על --- גברים ומערכות יחסים.

2.החדש של שמי זרחין, הבמאי, שהפליא בספרו הקודם, על טבריה:

  "עד שיום אחד "- זה הקודם. וויקיפדיה לא מעודכנת ששמי הוציא ספר (מרגש מין        הסתם) חדש.

3. "למה לך להיות מאושרת , אם את יכולה להיות נורמלית"- ג'נט וינטרסון.

 יש לי הרגשה שאני יודע במה אבחר.

  במה אתם הייתם בוחרים?

שיר סיום
חוה אלברשטיין
מילים: נעמי שמר
לחן: מנוס חאג'ידאקיס 

הצרצרים בקיץ שרים להם
ימים קצרים בקיץ עוברים להם
והנמלה תשיר בקול עצוב מאוד,
כנר יקר - זמרת כבר - עכשיו אולי תרקוד!

לי לא איכפת, לי דווקא די נעים
לשיר באוזניכם
את השירים הכי פרועים
ולהתייצב בפני האלוהים
עם שתי גומות של חן
ועם שישה מיתרים קרועים

עונים הסקספונים - האח, האח
החלילים הערב צלולים כל כך
תופי הדוד מכים, שרים הכינורות
רק הנמלה האומללה תמיד רואה שחורות

לי לא איכפת...

היו שלום בינתיים, אחים שלי
מחר יאיר השחר לכם ולי
עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר
עכשיו אפשר "שלום" לומר ולהיפרד בשיר.

לי לא איכפת...