כתב פוסט מעניין לפני כמה חודשים.
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=1355&page=3
האיש ,מנוסה, ותיק, חכם,
שוטח את משנתו .
לא דרדק.
לא הרהורים של freshman
ובקריאת התגובות,
היו לו, לפוסט, לא מעט תומכות ותומכים.
היו מתנגדים ומתנגדות.
מה אגיד ומה אומר?
חומר למחשבה.
עד אז:
אני יודע שאת בדרך.
אני בדרך.
קורמאק מקארתי ב "הדרך".
לא קלה היא דרכנו.
וזה שאנחנו צודקים,
לא עושה אותה קלה יותר.
איזה משפט:
"עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות"
זה בביצוע של דני בסן.
והשיר בכלל נכתב, על ידי רוטבליט, לאישתו שנלחמה בסרטן.
(ואחכ בוצע בבורגנים, והפך מפורסם יותר)
דרכנו
דני בסן
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יזהר אשדות
אור הנר נמהל באור הירח
על הכר שיערך שפוך
בחלון צמרת עץ פורח
והשקט חזר, רואים לפי החיוך
סערה היתה, הנה חלפה לה
ופנייך שוב רוגעות כפני הים
עם האור נוסיף ללכת הלאה
עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם
לא קלה היא, לא קלה דרכנו
ועינייך לפעמים כה נוגות
עוד שדות פורחים יש לפנינו
עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות
רסיסים של אור בדמעותייך
וחיוך שוב מגשש דרכו אלי
כל הטוב עודנו לפנייך
שימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידי
עוד מעט יתם הנר לגווע
עוד מעט יובס השקט המבורך
המולת היום תתחיל לבקוע
לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך.
