שם זמני

קדחת,

סתם לא בא לי לכתוב לך, כמה זמן עבר.:)

נסתפק בהרבה.

הרבה מידי.

המיטה הזאת שימשה אותי ואת אישתי , בעיקר לשינה.

למה בעיקר?

כבר הגענו לפרופסור מדופלם כדי שיעזור לנו להוליד.

אחרי כמה פגישות, כן, ישבתי בקיטון קטון, ותרמתי זרע לבדיקת הפוריות.

עצרתי את התהליך ואמרתי לה:

רבאק, איך נביא ילדים , כשאנחנו בכלל לא מזדיינים.

אז עזבנו את הפרופסור,

ובאחד המימושים הבודדים,

בכלל על מזרון של טיולים,

"הכנסתי/נכנסנו  להיריון".

ולא חשבתי על הקארמה המחורבנת של המיטה,

ולא ירדה לסוף הבנתי,

הידיעה ש:

חובה להחליף את המיטה.

ועכשיו:

הגיע הזמן.

המיטה הנ"ל, עשויה מעץ אורן, עם ארגז (מצעים) שמכיל המון עבודות וציורים. (שלי )

בזמניה הטובים, היה לה מין קפיץ, שבעזרתו הייתי מרים את המיטה.

למראשות המיטה לוח אורן. 

מיטה מאד יפה. 

שהועתקה על ידי וחברי הבמאי הנגר, מחנות רהיטים נחשבת בצפון דיזנגוף.

(מעניין האם היא, החנות, עדיין קיימת)

אלא:

שעכשיו נוספו דרישות:

1. ארגז (מצעים) שבו אאכסן (שוב )את הציורים.

2.שיהיו בה מקומות, עמודונים, כדי שאוכל לקשור אותך, כשאת מגיעה להצלפה, או לשיחה על דה והא.

3. מספיק לי גודל 140x190, אבל נדמה לי שאפשר גם קצת יותר גדולה.

4. אפשר בחנות רהיטים. אפשר אצל נגר.

משנה מיטה- משנה מזל/גורל/קארמה.

המלצות?

שבתשלוםומבורכת

מתנצל על הבחירה הטריביאלית.

אבל: אחלה של שיר.

אחרי עשרים שנה
שמוליק קראוס
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שמוליק קראוס

אחרי עשרים שנה
את עוד מנגנת
גיטרה ישנה
את עוד מתכוונת
מבין המיתרים
לטוב שבשירים
עוד לא נכתב.

אחרי עשרים שנה
שוב אינני ילד
תמו נעורי
שיבה זרקה במלך
רק את עודך עימי
איתך שוב אל עצמי
אני חוזר.

עוד אותו הצליל
עוד אותו הטעם
שמור כמו יין, יין טוב
מתנגנת בי
מנגינה בוקעת
מבין אצבעותי
לכי לך אל הרחוב.

ושוב עולה השיר
ושוב עד כלות הנפש
פרי געגועי
ימי רימון וגפן
ורוח בי עוד שר
רועד אותו מיתר
עשרים שנה.

עוד אותו הצליל...

אחרי עשרים שנה
היה היה לי רע
את שיר המעלות
האם אתה שומע
אשיר עד יום מותי
נושאת את תפילתי
המנגינה.