ננו שבתאי,
(צריך להציג אותה?)
עם הייחוס , והציפיות על כתפיה הלא צרות, הבת של, האחיינית של, נסיכת תיאטרון ופרוזה, הוציאה את "ספר הגברים", ועשתה איזה גל קטן בביצה המקומית.
אז בלי ייחוס , ובלי ציפיות או תיקוות, התחלתי לכתוב את ספר הנשים.
כרגע מחפש את האכסניה.
הבלוגשלי, נודניק שכמותו, טוען שלא קוראים בו, לא מגיבים בו, וגם את המלייקקות בחושך ובשקט, אני לא משמר. לא מחלל להן בחליל של המלין. לא מגיב להן בחזרה. משחית את זירעי המילים שלי לבטלה.
בקיצור:
הרבה אנרגיה, שיכולה בעצם להישאר במגירת השולחן המטאפורית, או בתיקייה האמורפית על שולחן העבודה.
כן,
אני בחיפושים.
אם כבר בלוג שונה ושווה, רהוט רציני ומשעשע, אז לפחות שתהיה איזה מינימום של חשיפה. מבלי ש אטריד כאן כמה אושיות, שאולי יגררו אחריהם את עוקביהם. סתם מחשבות של סוף הקיץ. מבלי שאפעיל טרמפ לחץ, על כל אחת שאתרה מזלה, והתכתבתי/צ'וטטתי/סימסתי/ ווטסאפתי/הנגאאוטי/עניתי לחסויה/ צלצלתי/פטפטתי/ניפגשתי/מיזמזתי/זיינתי/זרקתי וניזרקתי.
Something new
New address.
אז בינתיים, תמיד בינתיים,
אגוון בי-ה-ו-ר-ם גאון. (נכון, אולי קצת הדרדרתי)
אבל יוסי גמזו, (וגם חיים חפר),
הם אילנות גבוהים, "אחרים"ראויים.
https://www.youtube.com/watch?v=B1yX5cnv-5k
איפה הן הבחורות
יהורם גאון
מילים: יוסי גמזו
לחן: עממי רוסי
כשבגרוש היה חור - והוצאנו
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו -
אך היו, יא חביבי, נשים!!!
אח! איפה, איפה הן,
הבחורות ההן,
עם ה"קוקו" והסרפן,
עם הטוריה
והשבריה.
למה כבר לא רואים אותן?!...
הן היו אז רוכבות, כך ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום - הן רוכבות על הבעל,
וחמור - זה כבר עסק אחר...
אח! איפה, איפה הן...
הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום - מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש...
אח! איפה, איפה הן...
הן קראו על הגורן את פושקין
וקרעו את הלב, בו בזמן!
אך כיום - זה שונה בפירוש, כי
הן מיד ניגשות לענין...
אח! איפה, איפה הן...