שושן ויש בו קוץ

אני שונאת אנשים שמצטטים שירים של אחרים בבלוג שלהם. אע"פ כן וזו הפעם השנייה, זה אחד שאני מאד אוהבת.
לוח זמנים

עיניי הרואות עץ ארז בפתח אחד הבתים
ומוחי נזכר פתיתי שלג
בצורתם הגבישית
בתצלומים מיקרוסקופיים;

צורה שלהם אובדת
בזרח השמש, נפרדת
לאמורפיה מימית

כן גם צורת הארז.
יש רק שאלה של שהות.
ובלוח-זמנים של השמש
כל ההבדל פעוט.

מאיר ויזלטיר



ועכשיו שלי

הוא עושה אותי טיפשה
מתומחרת, כלי חול, לא תואמת
אני באמת פתיה חשוכה
ניזונה מאספקת הקלס והבוז
ומבזה עצמי אף יותר בתליית עיני כבש
בזגוגיות קפואות באפור על פניו
ממתינה לאות, שבר של אות, אחד חלקי מליון של אות
וזה המשחק שהוא הכי אוהב
לצפות בי מאבדת צלם היותי
ולהשיב לי את הקודש שהיה נחלתי
באחת,
באות,
בשבר של אות.
ללקק את פצעיי עד יחדולו ליזוב
עד יפתחו במלאכת ההגלדה
ושוב מבלי לחכות,
לקלף הגלדים מעורי ולהתבונן מהופנט ומשועשע בנוזל הפורץ מהם
אינם מדממים כהלכה- לא יהסס לדחוף אצבעות ולפשק את הפצעים
באותו מבט שאינו מסגיר מאומה, כמו הייתי
קוף במעבדת קוסמטיקה,
בזבוז משווע של רחם פורה ושל זרע.

פעם הייתי צריכה לחתוך בבשר
הייתי בוהה במראה מחכה
לזהות חיוורון (עילפון-נסיעה באמבולנס-טיפול נמרץ-חוות דעת פסיכיאטרית-תרופות נוגדות דיכאון)
היום יש לי אות.
שבר של אות.
אחד חלקי מליון של אות.

הוא תוחם רגעים שלנו בגדר
שם שלט בשער- "משחק"
אינו מודע, כי עבורי החומה
פרוצה לאלף כיוונים
והמשחק- חיי