לפני 15 שנים. 8 במרץ 2009 בשעה 23:59
אני חרדה ליחסיי עם הבוס במקום עבודה לא ידוע, שמכונת הקפה בו ודאי כבר פועלת
למעמדי עם גבר זר שאת ריחו אינני מכירה
לאהבת היקרים לי, ילדיי, שזיו תלתליהם לא הבהיק מעולם לעיניי
ליום בו אקרע את שולי הבד בחולצתי ואעטה זוג משקפי מעצבים כהה
לאיזה משברון,
קטנטן ואידיוטי, בגידה או (חסרים משברים?)
למחסום כתיבה
וכל החרדות האלה, עיסתיות, מוגלתיות, מציקות כמו בלעתי גלולת עופרת,
תמיד כשאני לבד,
תמיד בלילה,
תמיד כשאין מי שיפיס.
