שושן ויש בו קוץ

אתה יודע מה?
זה בכלל לא פוגע.
למה לא פוגע? כי הכנת אותי לזה כבר יותר מעשור.
אני מודה. בכיתי, בכיתי אפילו מולם, רציתי שיראו איזה אבא מטומטם יש להם.
רציתי שיבינו שלא הכל White fucking Picket Fence, שאתה מסוגל להתנהג כמו בריון מערות ולהיות עיוור לחלוטין לצורה בה אתה מציג את עצמך לעולם.
כל כך בכיתי, שהרסתי לעצמי את האיפור, ובכיתי בעיקר בגלל הדלק ששרפתי על הנסיעה אליכם, נסיעה של שעה וחצי לכל כיוון בשביל חצי שעה איתם.
אתה חרא. אני שונאת אותך.
אני גם מבינה אותך.
ואתה יודע מה? החיים שלי לא רעים. גם כשאתה לא משחק בהם תפקיד. אם יקרה אסון גדול, חס וחלילה, אני לא אפנה אליך בבקשת עזרה, ואתה אפילו לא תעלה בדעתי כאחד האנשים שארצה שיעזרו לי. הסיבה היא המחיר הנפשי ששילמתי בכל פעם שסייעת לי, מחיר שאם לכמת אותו יהיה שווה בערך עשר פעמים העזרה העלובה שלך. אני אמצא פיתרון בעצמי, אני אעבוד כמו חמור, אני אשאב פנימה את כל הפחדים, המרירות, הזעם שהצטברו ואחייך לעולם. אני אהיה חזקה יותר מכל אחד אחר, ולא אתן למעגל האנשים שמסביב לגעת לי ברקמות העדינות מבלי לעבור מסכת של מבחנים קשים שיוכיחו לי עד כמה הם אוהבים אותי ותומכים בי. אתה, אתה בנאדם שאין לו מושג מהי אהבה שלא תלויה בדבר. אתה רק יודע יפה מאד איך משפחה צריכה להיראות מבחוץ.
אולי יש מקום לומר שגדלתי להיות הבת של אמא שלי. ואני גאה בכך.