סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שושן ויש בו קוץ

EAT ME. DRINK ME. READ ME
לפני 14 שנים. 6 בפברואר 2010 בשעה 1:23

"...היא יורדת על הברכיים ואז מתחילה להגיד משהו כמו זה מלוכך, אבל היא לא מספיקה כי אני נותן לה סטירה. אז היא שותקת. אני מוציא את הזין שלי, ואומר לה למצוץ. כשהיא סיימה להכניס את החלק מהזין שלי שהיא מסוגלת לפה שלה, אני מחזיק לה בשתי ידיים בראש ודוחף אותו... "

אני רוצה לשאול, כי זו השעה בה הגנום המרוקאי נכנס לאוברדרייב והגנום האשכנזי משתלב בו להפליא- בשעות אלו של הלילה אני ספרנית נרגנת. למה, למה אנשים כותבים כאלו שטויות? למה יש אנשים שרוצים לקרוא אותן? זה אמור להיות טיזר לסיפור, לעשות לך חשק לקרוא אותו. במקרה הזה, היה לי חשק להתעמר במחבר העילג, אשר הפליג בחדות האינטרוספקציה שלו ומכנה עצמו "נטול מושג". ספקני אם אותו סופר מוכשר מבין חצי מהמילים שנרשמו בבלוג שלי במרוצת השנים.

אז נכון שלא יפה, וזה לשחק בקקי, אבל כל מה שאני רוצה זה להיכנס לכאן ושעיני לא יותקפו ע"י סיפורת אנלפביתית ורדודה באייטם שמכנה עצמו "המגזין"!

GREY/GREEN- לתשומת ליבך!

Bloody - "...כי אני נותן לה סתירה. אז היא שותקת". מה, זה לא קצת מזכיר לך שירה של קארוור? P:
לפני 14 שנים
צארינה - לצחוק על זה לא יעשה את זה יותר טוב. אותי זה מעציב, באמת. מה איתך ככה?
לפני 14 שנים
Bloody - איך אפשר להיות עצובה...? :)

אני פסדר. מבחנים. בעזרת האלים, תקופת המבחנים הזו תהיה האחרונה בתואר הראשון. אח"כ... כמה אופציות. אחת אפילו לוקחת אותי לניכר לשנה. אבל נראה מה מהן יתקיים :)
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י