הכל בסדר כשהמערכת הזוגית שלך מוצפת באהבה, אפילו אם הריבים מכוערים יש סקס טוב כשמשלימים ולומדים להכיר אחד את השני לעומק.
אבל משהו קרה לי. הייתי מאוהבת, וזה פתאום הפסיק. הוא מעצבן אותי, כל מה שהוא אומר ועושה, איך שהוא נראה, הבחירות שלו בחיים, העובדה שהוא שומר שבת, וכשרות, וחגים, וצם בכל (!!!) הצומות שכתובים בכל מגילה מזדיינת שאי פעם נחפרה באיזו מערה שכוחת אל. ופשוט נשבר לי. אני לא רוצה לבלות את החגים לבד בזמן שהוא נוסע למשפחה שלו, לא רוצה להכריח חברות לצאת איתי בלילות שישי בגלל שהוא לא יכול, לא רוצה ליסוע באוטובוס בגלל שלו אין אוטו, למרות שיש לו את כל האמצעים להשיג אחד.
אני לא יודעת אם בשלב הזה הוא איתי כי הוא מפחד שהוא לא ישיג מישהי טובה יותר והוא מתחיל להגיע לגיל שצריך להקים בו משפחה כביכול, או פשוט בגלל שהוא אוהב אותי. אני לא יודעת אם אני איתו כי אני מפחדת לחפש משהו אחר, בידיעה שהחיפוש האחרון הניב לי 4 שנים בודדות של רחמים עצמיים וזיונים פושרים במיטות זרות.
אני כבר לא אוהבת אותו?! מה זה אומר בכלל? אני כבר לא בטוחה שאי פעם אהבתי מישהו, או שאני יודעת מה משמעות הדבר לאהוב מישהו באמת.
לפני 14 שנים. 11 בספטמבר 2010 בשעה 18:02
