אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שושן ויש בו קוץ

EAT ME. DRINK ME. READ ME
לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2010 בשעה 10:48

איך זה שכשאני מאושרת והכל נינוח אצלי, אין לי שום השראה לחלוק את זה עמכם, בעוד שכאשר אני מרגישה שהמכסה מתהפך על ראשי וסבל אוחז בי ומסרב להסתלק- אז תמיד אמצא עצמי כאן, שופכת ארס מדולל על קוראיי הנאמנים?
הטיסה שלנו נקבעה ליומיים מהיום, וזו אמורה הייתה להיות הבריחה שלי מהמונוטוניות והשעמום הקיץ. השקעתי עצמי כל כך במערכת היחסים הזו עד לכדי כך שאני לא מוצאת עצמי מחוצה לה. אני נכשלת היכן שאמורה הייתי להצליח, מתעצלת להזיז את עצמי מהמשבצת הזו של הפוסטמה שיושבת בבית ומחכה שהגבר יחזור. לאן הגעתי? איפה השאיפות שלי, לעשות כסף הקיץ כדי לשלם בעבור הלימודים, או ליסוע לארה"ב לעבוד, או להפסיק הרגלים תלותיים, או להשיג נקודת פתיחה עוצמתית יותר לקריירה שלי?

אין דבר אמרתי לעצמי, יש לי קצת כסף בצד והוא נועד למטרה זו, אז מדוע שלא אנצל חלק ממנו ואעבוד פחות? ומדוע באמת? מפני שניצול הכסף הזה הוא הוכחה לעצלותי, לדבקות שלי בהעדפה להיות אישה קטנה ומסורסת שלא מביאה הביתה כסף, שלא יוצרת לעצמה הזדמנויות, שלא מתפתחת היכן שהיא מקבלת אותן.

ובמקום כל זאת, אני יושבת בבית ומחכה שהוא יסיים לעבוד, כדי שנוכל לדבר על הריב הנוראי של אתמול, על איך שהוא טען שאני חונקת אותו ומנסה לנתק אותו מהחברים שלו, מהחברות שלו, מהחיים שלו. המילים הללו הגיעו כל כך רחוק אצלי, הניעו גלגלים עתיקים כל כך, חורקים וכואבים ומלאי שנאה.
הייתי צריכה לבלוע ואליום אתמול בלילה כדי להירדם. חלמתי על סבתא שניתק עימה הקשר, ובחלום היינו בשוק ועזרתי לה לבחור דגים לארוחת חג שהבטחתי לבשל לצד שלה במשפחה, הצד של אבי, שכבר שנתיים איני מדברת עם איש מהם פרט לאחיי הקטנים. אמרתי לה לרכוש 32 (!) דגי דניס שהתעתדתי לבשל במתכונת מרוקאית, על אף שהם כולם אשכנזים. החלום היה מוזר ואף תוך כדי חשתי בכך.
וכעת ליבי במלכוד, אני מתקשה לנשום מהלחץ של השיחה הערב, יש עוד כסף להמיר ומזוודה לארוז וכל זאת באין ידיעה אם מערכת היחסים הזאת תגיע בכלל לטרמינל בעודה בחיים. כולי מבועתת, ומלאת חימה, וכמעט מתפתה לבלוע עוד ואליום. מדוע לא הגיע אליי אתמול. מדוע שיתף את חברו בריב, מדוע החליט שאם יגיע זה הופך אותו לשפוט שלי? מדוע בחר ביום הולדתו לסיים את הערב עם חבריו ולא איתי, שהתכוננתי כל כך להעניק לו את מציצת חייו? כולי שונאת אותו, שונאת את עצמי על שהגעתי לנקודה המשפילה הזו בחיי בה אני תופסת את עצמי ומבינה כמה פתטית אני מהצד, אובססיבית וחגה סביבו ואיך הגעתי למצב בו גבר אומר לי שאני חונקת אותו?! איך לעזאזל.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - נראה לי שאת קצת קשה מדיי עם עצמך.
לכולנו יש ימים שבא לנו לתלות את עצמנו ונראה שכול האיכס והחפחדים מהחיים פשוט על סף הדלת ומתגשמים.
(מנסיון ממשי ,אני גם עוברת תקופה כזאת בדיוק כרגע )
ואחריי מחשבה קצרה צריך להבין שצריך לנשום קצת עמוק יותר ולאט יותר ולנסות לנטרל את הסטרס התת הכרתי ששרוים בו כול הזמן (במיוחד אנשים שיש להם צרכים ושאיפות להתקדמות ומימוש עצמי בחיים- תאמיני לי לפרזיטים בחיים הרבה יותר רגוע גם נפשית וגם רגשית).
תחשבי על זה קצת מחוץ לסיטואציה ,הריי לכולנו יש מנגנוניי הרס עצמי ובנייה עצמיים ,לכולנו יש את היכולות האישיות שלנו לקחת את המצב הנתון לאיפה שמרגיש לנו נכון בבטן,ולא באגו.
בדיוק מהסיבות האלה אנחנו בלחץ פנימי כי למצוא את הדרך הנכונה והאיטית יותר ,ולא קלילה פשוטה וחפוזה הרבה יותר מורכב.
אני במקומך,וכן גם במקומי למרות שאצלי זה סיפור אחר,הולכת 2 צעדים אחורה נושמת קצת ומסדרת את הסיפור מהתחלה של איפה הוא התחיל,וזה בטח לא במריבה האחרונה.
מנסה להסתכל כל זה מנקודת מבטו בניפרד,מנקודת מבטי בנפרד,ולמצוא את שביל האמצע ,וכן זה קשה וואליום לא עוזר ולא מרגיע באמת.

תזכרי תמיד בחיים אנשים חזקים בסוף היום צריכים גם פשוט כתף איתנה להניח עליה את הראש ,וזה מה שמפשר להם להיות חזקים באמת,זה לא בושה ,זה כוח,וממש לא משנה באיזה צד שוט הם נמצאים.
לפני 13 שנים
צארינה - תודה על המילים.
לפני 13 שנים
Mephisto​(שולט) - הוא עם רגל אחת בחוץ.
לפני 13 שנים
צארינה - הסיטואציה לא גלויה לך במלואה, אז במקומך לא הייתי מעבירה ביקורת חפוזה כל כך.
לפני 13 שנים
Mephisto​(שולט) - חלילה.
לא ביקורת. הערכה.
כשאנשים בעיניין הם לא מתלוננים שחונקים אותם בד"כ. זה הכל.
לפני 13 שנים
גברים​(שולט) - את אשכנזייה ?!
לפני 13 שנים
צארינה - על הנייר, חצי.
לפני 13 שנים
גברים​(שולט) -
זה מספיק.

אל תנסי לבשל את הדגים המרוקאים. חבל עליהם.

ואולי אם תשקיעי קצת פחות זה יתרום לקשר קצת יותר. (לא במקרה להשקיע ולשקוע מגיע מאותו שורש)
לפני 13 שנים
GREEK​(אחר) - אולי באמת הגיע הזמן שתרשמי לעצמך ואולי לנו בתגובה פה או בפוסט חדש ,מה באמת את מוצאת בו?

וכשאני שואל מה את מוצאת בו אני מתכוון לכול מה שהוא לא אובייס.
העובדה שהוא כנראה נראה טוב,מאהב טוב והעדפה שלך (מתוך פחד) להיות עם בן זוג שכנראה לא מתאים לך על פני להיות לבד ולחפש את הקשר הבא

תמיד אמרתי וגם עכשיו ,כל קשר מתחיל מקיר לבנים.
כל מריבה כל ויכוח כל אי התאמה וסלידה מצורת חיים בהתנהגות .דרך חיים וכן הלאה וכן הלאה מפרקות את הקיר לבנה לבנה.
שום לבנה שנפלה מהקיר לא תוכל לחזור לשם לעולם!
לא משנה מה יגידו לך.
עכשיו תבחרי, לחיות עם קיר מפורק\מתפורר או לבנות קיר חדש קשה ככול שיהיה
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י