לפני 13 שנים. 18 באוקטובר 2010 בשעה 21:34
היא ישבה שם, בכיתה, מולי,
מעגל נשים והיא
החוליה המקשרת למאדים
עיניה כשל כלב עזוב ועורה קפה מהול בשמנת
חייכה מבוישת, וניצתה בי כמיהה
להכיר אותה,
לספוג ממנה, להגיש לה מנת אהבה נוזלית כי כה צמאה לה נראתה.
וכשדיברה,
קולה עייף, מותש ממלחמות בהן נוצחה שוב ושוב,
כל שרציתי הוא לחבק אותה חזק,
לומר לה עד כמה שובה היא,
אותה ביש גדאית שבין רגליה מונחים
אשכים וצוואר רחם.