לפני 13 שנים. 25 במאי 2011 בשעה 23:08
חוזרת שוב לפסיכולוג.
הפעם ללא הביטחון
שריר הלסת שלי נתון בעוויתות כבר שעה
מרוב חשיקת שיניים
הוא מוציא אותי מכליי ואיני יכולה להתמודד עוד
וגם,
ביום של פגישתנו הראשונה ידעתי שזה זה עבורי.
חלפה שנה, מאות ריבים. אולי פחות בעצם, אבל לא הרבה פחות.
ועדיין, זה זה עבורי, למעט רגעים של אבדן שפיות זמנית, שהם רבים כל כך עד שאני מכנה אותם אשז"מ.
והוא, עם כל הפאקים שלו, אומר לי,
אני, עם הפאק הענק שלי,
שזה לא בטוח זה בשבילו.
שומעת את הקיבה קוראת לי
אל תעשי זאת,
והכרית אינה רכה כבכל יום. וחם מדי בין השמיכות.
ועם זאת צינה במורד חוט השדרה שלי, שלא עוזבת.
מה יהיה איתנו?
