שושן ויש בו קוץ

אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לכתוב ומה עדיף שאשאיר לעצמי,
במיוחד כי יש קומץ אנשים שכבר יודע מי הדמויות הראשיות בסיפורי.
בכל אופן רק אספר שאת הזמן האחרון אני מבלה בהלקאה עצמית ובכי, עצבים ושיכחה, ושוב עצב כל כך עמוק שלא יודע פתרון.

אני מוצאת שקשה יותר ויותר לוותר.
אהבה שתמיד חשבתי שתנצח, כבר פחות מנצחת, כבר יותר נכנעת לאגו. רק העובדה שיש לי נטייה לשכוח דברים מסוימים ולהדחיק
ריבים טריים, מסייעת בידינו.
אני מסתכלת עליו לפעמים, ואומרת לעצמי,
אולי כל מה שהוא אומר זה רק.. מילים רומנטיות שהוא ראה בסרטים?
כי כשבאמת מעמידים אותו מול הקיר, הוא כבר לא מדבר אותו דבר. המילים הרומנטיות שלו הופכות פתאום להיגדים אגואיסטיים
והריבים הופכים פיזיים. מהצד שלי וגם קצת שלו.
קשה לי לומר את זה, ויותר קשה אפילו לכתוב. אבל בתקופה האחרונה אני ספקנית יותר מתמיד לגבי הקשר שלנו, ויכולת העמידות שלו.
ושלו.