לפני 12 שנים. 25 בנובמבר 2011 בשעה 0:41
יכולה לומר לכם בביטחון גמור, שהאלבום היחיד שאני יכולה לשמוע במצב הזה שאני נמצאת בו עכשיו, ועוד הרבה פעמים בעבר, ועוד המון בעתיד,
הוא האלבום של וולווט אנדרגראונד וניקו, כי פשוט, רק לו ריד מבין אותי ברגעים האלו.
ורק המוזיקה שלו מרימה אותי, כשבעצם נוצרה מתוך כאב פרוע.
כל כך מתוק. ואבסורדי.
